היום התחיל עם הפאנל המרכזי של הפסטיבל – failing gracefully – בהנחיית פלוריאן שמידט מ-hi-res ומושון זר-אביב משועל, ובהשתתפות ג'ושוע דייויס (שחשף חבלה עסיסית מאתמול), ארון קובלין ו-PES. קצת חבל שנעדרו חברי הפאנל המיועדים סטפן סגמייסטר (שהופיע מאוחר יותר) והמוזיקאי אלווה נוטו. בהתחלה הציגו המשתתפים בקצרה משהו שקשור בכשלון – בין אם מדובר בכשלונות משלהם, כפי שעשה שמידט (כאשר עיצוב של פרויקט כלשהו לא התאים לתכלית שלו) או במתודות עבודה שקשורות בכשלון, כפי שהראה דייויס (כאשר הכנת שקופית של מספר שניות במצגת אורכת שבוע שלם).
השיחה בין היוצרים הלכה וגלשה למחוזות שונים של דיבור על כשלונות. כמה משפטי מפתח מעניינים מהשיחה: "כשזה מגיע ליצירתיות, אין כזה דבר כשלון" (קובלין); "להיכשל זה דבר חיובי, אבל מה עושים כשאין לך את הפריבילגיה להיכשל?" (שמידט); "יש להיכשל בכוונה, כדי שאחרים יוכלו ללמוד ממך" (דייויס). כשצופה בקהל שיערה בפני חברי הפאנל שהם "מפורסמים" ויכולים להרשות לעצמם להיכשל מפני שהלקוחות שלהם מוכנים לסבול את הכשלונות האלה, טענתה נדחתה במהירות. "תמיד נכשלנו, רק שעכשיו אנחנו נכשלים עבור לקוחות גדולים יותר – ונמשיך להיכשל," אמר פלוריאן שמידט בחיוך.
פאנל מעניין נוסף שהתקיים היום היה בנושא חומרה בקוד-פתוח (open-source hardware); אריק ווילהלם הציג את instructables, אתר DIY המלמד כיצד יוצרים מוצרים שונים באמצעים הזמינים למשתמש הביתי; פיטר קירן הציג פיתוחים שונים של ממשקי נגינה - למשל ה-Brick Table; ו-Gijs Gieskes שהלהיב את הקהל עם כמה דוגמאות חיות ועובדות של סינטיסייזרים ביתיים.
בין לבין, סיי סקוט הציג את העבודות שלו, שנדמה לרגע שנוצרו באמצעים דומים לאלה של ג'ושוע דייויס, אלא שסקוט יוצר אך ורק באמצעים ידניים – רפידוגרפים, סרגלים ומחוגות. השפה המקורית שלו מועתקת ומשוכפלת מדי יום על ידי סוכנויות פרסום המתאהבות באסתטיקה שלו, שהיא מאוד טרנדית היום, אבל שום דבר לא משתווה למקור…
הרבה ברודקאסט היה היום – סטודיו Renascent ההולנדי הציג את תוצרי הסדנה שהעביר במשך הפסטיבל; Digital Kitchen עשו פרזנטציה מרתקת (מכל הבחינות, אפילו השקופיות עצמן היו מונפשות ומדומות כמטול שקפים עתיק…) בנושא הפתיח שצילמו והפיקו לסדרה True Blood. במסגרת העבודה על הפתיח הם הסתובבו במשך ימים במדינת לואיזיאנה, נכנסו לבתים ולבארים וצילמו בפאתי הדרכים על מנת לאסוף חומרים מקוריים; Prologue סגרו את הפסטיבל עם קטע כותרות הסיום המיוחד שעיצבו עבור הפסטיבל, ומצגת מרשימה ועטורת כוכבים של העבודות ההוליוודיות שלהם (מה קרה בגטקה, האי של ד"ר מורו, איירון מן, ועוד רבים).
ההרצאה הגדולה של היום היתה של סטפן סגמייסטר, שעלה לבמה בשמלה שחורה מנוקדת והחל לדקלם ביקור הזוי במוזיאון הימי של ניו יורק. הסיפור נחתם כשברקע נוצרו בהדרגה המילים "Design & Happiness" בכפתורים צבעוניים. סגמייסטר הביא, בסגנון קולח וכובש, דוגמאות מתוך עבודותיו המסחריות – למשל עטיפת הדיסק של בריאן אינו ודייויד ביירן, שעוצבה כבית פרטי בכפר, לצד דוגמאות מתוך פרוייקטים אישיים שלו, "Things I Have Learned in My Life". נתבשרנו שאחת מהעבודות, זו העוסקת ב"אנשים שחושבים שהם תמיד נכונים", תוצג בקרוב במוזיאון ישראל…
ההשקעה בפסטיבל היתה ניכרת ביותר והעשירה את חוויית הביקור – לצד ההרצאות, המופעים והמיצבים עצמם, חולק עיתון יומי שהודפס בכל אחד מימי הפסטיבל, עם חדשות, ראיונות וכתבות בנושאי היום; קטעי וידאו ששודרו בין ההרצאות הביאו גם הם ראיונות עם חלק מהאמנים והמעצבים שהציגו וגם הקרינו עבודות שונות מהתחום; קטלוג של האירוע הכיל רפרודוקציות איכותיות של עבודות מאת כל האמנים המשתתפים; בלוג חי של האירוע תיעד את עבודת הצוות ותרם רבות לגיבוש והעלאת המורל וכמובן, הערות של מבקרים מטוויטר ריחפו על תקרת אולם ההרצאות ובכל רגע נתון אפשר היה לשאת עיניים למעלה ולקרוא משאלת טוויטר מקרית…
נכחנו פחות בהופעות המוזיקליות של האירוע, כי לא רצינו לפספס (כמעט) אף הרצאה… אך מהביקורים הקצרים בהופעות נוכחנו לשמוע שמדובר ביוצרים רציניים ומעניינים. את רוב ההופעות ליווה VJ אוטומטי של קווים ומשטחים צבעוניים, שנעו בהתאמה מושלמת למוזיקה, וסיפקו חוויה ויזואלית מרגשת לצד המוזיקה האלקטרונית.
יקח לנו זמן לעכל את כל מה שראינו ושמענו כאן… אין ספק שזו היתה חוויה מלאת השראה ומלהיבה. להתראות בפסטיבל הבא!
תגובות אחרונות