פייסבוק הפך להיות ערוץ שיווקי ופרסומי רלוונטי ביותר. הוא מהווה חלק בלתי נפרד מהמדיה, חלופה מעשית עבור שיווק בתקשורת ההמונים ועבור תקציבי הענק הנדרשים לפרסום. פייסבוק גדל ומתפתח וכך גם הכלים הפרסומיים שלו. עובדות אלו מצדיקות את ההוצאה הרבה הנדרשת מבחינת זמן ואנרגיה בפיתוח מיומנות לפרסום. ניתן לבצע זאת בתוך הארגון או לעבוד עם אנשים חיצוניים מומחים בתחום.

הצמיחה בפייסבוק בשנה האחרונה היא פנומנלית. אנשים מבלים יותר זמן בפייסבוק מאשר בגוגל. פייסבוק עקף את גוגל מבחינת טראפיק שבועי של מידע שיווקי; פייסבוק הוא שוק המוני, ומכאן הזדמנות מצוינת לפרסום. במובנים רבים פייסבוק גדול יותר מהמדיה המסורתית, ולכן מהווה חלופה מעשית למה שנעשה ומוצע במדיה המסורתית הישנה.

כמעט כל ההכנסות של פייסבוק מגיעות מפרסום. הפרסום חשוב להם מאוד מבחינה אסטרטגית, והם כל הזמן עובדים על שיפור הכלי הפרסומי. זהו המפרסם בעל התצוגה הגדולה בעולם, כדאי לנצל את המספרים הגדולים ואת ההזדמנויות הגדולות שנוצרות. הפרסום לא יקר באופן חסר תקדים, ויתרון גדול בו הוא שאפשר למקד את הפרסום מבחינה דמוגרפית, גאוגרפית ועוד.

לכל סוגי הפרסום יש את הזמן והמקום שלהם. פייסבוק בהחלט יכול לעזור בתחומים מסוימים טוב יותר מאחרים. אך אין הכוונה שהמותג צריך לקחת את כל תקציב הפרסום שלו ולהשקיע רק בפייסבוק, זו אינה חלופה מלאה לשום מדיה אחרת.

הפרסום בפייסבוק בעל אפשרויות רבות וזמין לתקציבים בכל הרמות. ממודעת הפרסום אפשר להפנות את הגולשים לאן שרוצים (לעמוד המותג בפייסבוק, לאתר תחרות, לאתר הבית, לאפליקציות וכו'). אם משתמשים בכלי זה ביעילות ניתן ליצור ביקוש דרך פייסבוק ודרך הפרסום בפייסבוק. כדי למקד את הפרסומות בקהל מסוים אפשר לעשות אינסוף שילובים במחיר זול יחסית. זה לא אומר בהכרח שזו האפשרות הטובה ביותר, אך היא זולה הרבה יותר ומגיעה ישירות לקהל היעד הרלוונטי. זוהי גם דרך מצוינת ללמוד על קהל היעד מבחינה דמוגרפית, ולאמוד אילו קבוצות באוכלוסיה מתעניינות במותג.

חלופות פופולריות לפרסום בזירה האינטרנטית הן: גוגל, לינקדין וטוויטר. לעומת גוגל, הפרסום בפייסבוק הוא בתחילת דרכו, ולכן אפשר למצוא בו דברים שהם זולים הרבה יותר ממה שהם באמת שווים. גוגל הוא מודל בוגר, וכשעורכים בו קמפיין צריך לשלם על אותה מילת חיפוש זולה בפייסבוק את הערך האמיתי. פייסבוק, אף שהוא לא אותו דבר ולא מהווה תחליף, עדיין זול מאוד.

המפתח לפרסום בפייסבוק הוא המיקוד. ניתן למקד את החשיפה לפרסומות באנשים ספציפיים, בהתאם לנתונים שהם הזינו בפרופיל האישי שלהם. כמעט כל פיסת מידע שאנשים מכניסים לפרופיל זמינה למיקוד בפרסום.

אפשר למקד ולשלב בין מגוון רחב של קריטריונים דמוגרפיים, כגון: מגדר, מדינה, עיר מגורים, שפה, טווח גילאים. להתמקד באנשים שעדיין לא בקשר עם המותג/תחום מסוים, או לפנות לאנשים שאינם באינטגרציה עם המתחרים. אפשר למקד את המודעה לא רק באנשים שקשורים למשהו מסוים אלא גם בכאלה שלא קשורים לתחום או למותג. בעתיד יהיה אפשר למקד מודעות לפי מילות מפתח בסטטוסים של משתמשים – גורם שישפר משמעותית את מיקוד הפרסום. כיום אפשר לעשות זאת רק על פי הפרופיל וקריטריונים דמוגרפיים.

המשווקים יכולים להשתמש בזה לשם ביצועי בדיקות של דברים שונים ולראות מי מגיב למה. כך אפשר להגיע לתובנות חדשות. זה יכול להשפיע על קבלת החלטות של הארגון, וגם לעזור למצוא הזדמנויות עסקיות חדשות. אפשר לבדוק רעיונות חדשים קודם כל בשוק בפייסבוק ולראות איך אנשים מגיבים – לפני שמתחייבים למשהו גדול.

אפשר גם לבודד את הקריטריונים ולאמוד במספרים את השוק. קיימת היכולת להשתמש בנתונים שאנשים הכניסו על עצמם בהתנדבות לתוך פייסבוק, כדי להגיע לאנשים הללו עם מסרים המותאמים במיוחד עבורם. זה מעשיר את הפרסום והופך אותו למעניין באמת עבור המשווק. אפשר לקבל את אותה תועלת שמקבלים מפרסום במקומות אחרים, אך כאן המיקוד והמחיר נמוכים מאוד ביחס לשאר האפשרויות – וזה המפתח.

סוגי מודעות
1. מודעות בשירות עצמי – כולם יכולים לפרסם.
2. מודעות ספונסרים – מתאים לתקציבים גדולים (מינימום 5,000 דולר בחודש).

בשני המקרים רצוי להשתמש במודעות כדי להניע מהלכים עסקיים.

מודעות בשירות עצמי: מופיעות בפרופילים של אנשים בהתאם לקריטריונים שהוגדרו במיקוד. פרסום כזה הוא זול יחסית, והקליקים הם בהתאם למחיר שמוכנים לשלם. לפייסבוק יש אלגוריתם שקובע את המיקום האפקטיווי ביותר למודעה (המיקום בטור). אין צורך בתקציב גדול, ולכן זהו פתרון אידיאלי לעסקים קטנים ובינוניים, לעסקים מקומיים ולמגוון רחב של מפרסמים. לא צריך תקציב ענק או סוכנות ענקית כדי לתמוך בהם.

מודעות ממומנות (ספונסרים): מופיעות בדרך כלל בניוז פיד, שהוא הדבר הראשון שהמשתמש רואה. פרסום כזה דורש תקציב גדול למדי, נחשב "פרימיום" ומיועד ללקוחות עסקיים גדולים. דרך המודעות הללו פייסבוק ממקסמת את ההכנסות ממותגים גדולים.

כשמפרסמים לאורך זמן לומדים כיצד אנשים מגיבים לפרטים מסוימים בפרסומת ובהתאם לכך רצוי לשפר את הפרסומות וליצור אופטימיזציה.

תהליך לפרסום מודעה אפטקיווית

1. יוצרים מודעה חדשה. מגדירים מיקוד ותקציב.

2. מריצים את המודעה לאורך פרק זמן מסוים כדי לגבש נתונים סטטיסטיים. (צריך להריץ לאורך זמן מספיק ממושך כדי שאנשים יספיקו להגיב).

3. להעריך את התוצאות ולתת לנתונים/מספרים לדבר.

4. לעזוב מודעות שהפגינו תוצאות נמוכות מהמצופה, מכיוון שמטרת המודעה לגרום לאנשים לפעול.

5. לבסוף לבצע שינויים קריאייטיוויים במודעה. ליצור עותק מודעה חדש ומשופר ולהתחיל את כל התהליך שוב.

בדיקת A / B

האימג'ים שבוחרים להשתמש בהם במודעה הם גורם קריטי, המשפיע משמעותית על מידת התגובה למודעה. במסע פרסום אפשר לבדוק זאת ולהשוות בין תגובות לאימג'ים שונים (למשל גברים לעומת נשים). מתקבלות תוצאות שונות עבור קבוצות דמוגרפיות שונות. כך יוצרים אפקטיוויות של cost per click.

כדאי להריץ את המודעות לאורך זמן כלשהו על מנת לערוך ניסוי קטן ולאמוד את אפקטיוויות הקמפיין/מודעה מבחינה מספרית. צריך להבין לאיזו אוכלוסיה לכוון ולהקדיש את תקציב המודעה. לא צריך לנחש פשוט ללכת בעקבות המספרים (תוצאות הפרסום).

בדיקות מרובות משתנים: צריך לבדוק הבדלים בין מודעות שונות מרובות משתנים. לא רק נתון אחד מול שני (אימג' A מול אימג'B ) אלא כמה משתנים (אימג' A, 2$ עלות ליום, גברים בגיל 35–54 מול אימג' B, 10$ עלות ליום, נשים בגיל 21–30). מערבבים את הכל ורואים מה מניב תוצאות טובות יותר. בדיקה מרובת משתנים יעילה כשלא באמת יודעים איך הפרסום הולך לעבוד. כך בודקים ומבררים מה מתאים ומה לא. בסופו של דבר התוצאה היא מדידה. בוחנים עד שמוודאים שהעבודה נעשית בצורה הטובה ביותר ומקבלים את התמורה הרצויה בעלות נמוכה ככל שאפשר.

צריך להבטיח שהנתונים הסטטיסטיים שהתקבלו הם נכונים. יש לוודא שהמודעות מפורסמות די זמן בקרב קהל היעד כך שיהיה אפשר להשוות ביניהן ביעילות. עוד יש לוודא שאין קבוצה אחת בעלת מעט אנשים שיכולה להטות את התוצאות לטובה או לרעה.

במשך הזמן התהליך הזה עוזר ללמוד מי מגיב הכי טוב למודעות ומהם המשתנים המשפיעים על הצלחת המודעה והקמפיין כולו. ככל שלומדים כך מתייעלים וחוסכים כסף. כשעוקבים אחר הנתונים לאורך זמן אפשר ליצור תרשימים המצביעים על מגמות, ובאמצעותם ללמוד כמה יעיל הפרסום בפייסבוק. מה שעבד נכון בשבועיים-שלושה שבועות הראשונים של הקמפיין עשוי לא להתאים בשבוע השביעי או השמיני. ניהול נכון של קמפיין בפייסבוק דורש זמן, מאמץ ואנרגיה.

* הסיכום מבוסס על הסמינר: Facebook Success Summit 2010

החודש הודפס ספרי: "אי שקט" שיצא בסדרת: "קיטובים נפגשים" בהוצאת כרמל, וזכה לתמיכת קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות ת"א. את הספר ערכה: נעמי בורנשטיין, ועיצב: מאיר סדן.
הספר אמור היה להגיע לכל חנויות הספרים, ברם, ספירות מלאי, מבצעי 4 במאה, ושאר ענייני שיווק מעכבים אותו מלהגיע לרשתות הגדולות והוא ינחת בסטמצקי ובצומת ספרים רק במהלך ינואר…
בינתיים תהיה השקה רכה וכבר בשבוע הבא תוכלו להשיגו בחנויות העצמאיות: תולעת ספרים, חותם ספרים, דורון ספרים, סיפור פשוט, והמגדלור. כולן בת"א. וכמובן לרכושו ישירות מהוצאת הספרים 02-6540578 (הם מבטיחים לא לגבות דמי משלוח).

עיצוב: מאיר סדן, צילום: אורית גולדברג, פרט מפרויקט גמר בצלאל בהנחיית הילה לולו לין

אז על מה הספר? הנה כמה מילים מתוך הקומוניקט שיצא לתקשורת:
בספר שתי נובלות: בראשונה אלמנה טרנסג'נדרית מנהלת ביחד עם חברתה, בית קפה ביפו. לכאורה לא קורה דבר בחייה הנוכחים, אולם דווקא המסגרת הנזירית של הסיפור מאפשרת את קיומו של מנעד רגשי רחב הרוחש מתחת לפני השטח. כמו בתמונה פרקטלית, חודר הסיפור הכללי ומתפרט ליסודותיו: כוס תה, בחישת סוכר, נורה שתש כוחה… כל הרגעים הקטנים מצטברים לעולם שזהותו – כמו גיבוריו – אינו נחרץ.  בנובלה השנייה –  דרך שברי זיכרונות לא רציפים בזמן ובמקום נחשף סיפורה של צעירה בת 22 – מחיי התבגרות ביפו האלימה ועד לניו יורק של תחילת שנות ה-80. מקבץ האירועים בחייה כמו חוליות נפרדות, שרק חוט המספרת שעובר בהן מצליח לכרוך אותן יחד ולהרכיב מהם עולם של יוצרת שלא הצליחה לבסס לעצמה אחיזה של ממש בחיים או במעשה היצירה..

זהו, מקווה שיעורר מספיק סקרנות כדי לשלוח אתכם לחנויות או לפחות לאתר שלי:
www.orernst.co.il

החלטתי לעשות סיקור על מיינקרפט כי יש אנשים (הרבה) שלא מבינים מה טוב כל כך במשחק ולמה לקנות אותו, ובצדק כי במבט ראשון המשחק נראה קצת מוזר… טוב, נפסיק עם החפירות ונתחיל לחצוב (LOL)

נתחיל מההתחלה

מיינקרפט הוא משחק שנוצר על ידי נוצ' (notch) לבד! עם עוד חבר שלו שהכין את המוזיקה. המשחק נקרא בהתחלה "cave game" בעברית "משחק המערות" בהתחלה היה צריך פשוט ליפול למערה וזהו – קצת עלוב אבל הוא שיפר את המשחק בהרבה! ובונוס גדול שהוא לבד ולא איזו חברה גדולה – והוא מקשיב לנו (השחקנים), ואפילו לא שחקנים סתם אנשים שמכירים את המשחק יכולים להציע לו הצעות לשיפור (לדוגמה להוסיף עוד סוגים של דגים שאם אתה אוכל דג לא טוב או רעיל זה מוריד לך חיים) ויש סכוי גדול שהוא יקשיב לכם וישקול את ההצעות שלכם ויפתח אותם.

סתם בשביל שתדעו, הכינו את המשחק בJAVA (שפת תיכנות).

אוקיי נגיע לחלק המענין…

מה עושים במשחק?:
בעיקרון זה לשרוד את הלילות הבאים שלך נגד המיפלצות (עכבישים, שלדים, זומבים, שלדים שרוכבים על עכבישים -_- , והכי אהוב עליי קרייפרים יש עוד מיפלצות אבל אין לי כוח לפרט) ולבנות בתים מרהיבים זה לא הכי מלהיב (לדעתי). יש את כול הקטע של לחקור את המפה שלך, וזה הדבר הכי כיפי בעולם. המפה היא אין סופית, אתה יכול ללכת וללכת ולמצוא עוד ועוד הרים יערות איים שלגים מדברים ובטופ( הכי טוב) עוד מערות. שאתה ניכנס למערה אתה כאילו במקום אחר, יש מערות ענקיות! שלא נגמרות. בתוכן יש יותר מפלצות מבכול מקום אחר, ושיש יותר מפלצות אתה נלחץ יותר ומפחד לא למות. אין את המקום המוגן שלך, פתאום יש רק אותך ואת כול המיפלצות נגדך, ואם זה לא מספיק יש מלא סאונדים מפחידים ומוזיקות מלחיצות שממש מכניסות לתוך המשחק. זה לדעתי עושה את כול המשחק. ויש את הריגוש שמצאת את היהלום הראשון שלך את הדאנג'ן הראשון שלך. אני נתתי רק חלק קטן מכול מיינקראפט.

פונקציה מאוד דומיננטית במשחק:
אני יודע שאני קצת חופר אבל במיינקראפט אומרים "מי שלא חופר לא שורד"(לא באמת אומרים את זה, זה סתם תירוץ לחפירות שלי P:  ) הקטע כמו שאמרתי זה לשרוד ואמרתי הרבה פעמים. עכשיו איך לשרוד?!? אתם שואלים את עצמכם, נתחיל בזה שאתה יכול לשבור הכול עם היד (לא לנסות את זה בבית) ועם הדברים שאתה שובר אתה יכול לבנות מכונות בתים ועוד, אבל הדבר הדומיננטי זה לעשות להם קראפט (אתם:"קראפט WTF  מה זה קראפט") בואו אני אסביר לכם, אתם לא חייבים לקרוא את הסוגריים זה סתם המחשה (נגיד יש לילה (במיינקראפט) ואתה לא רואה כלום אז בוא נחשוב… יש לי פחם ויש לי מקל. פחם זה דליק , ודליק = אש, ואש = אור! אומייגדדדד אני גאון בוא נחבר בין המקל לפחם ויהיה לי לפיד!) זה דוגמה לקראפט במיינקראפט. קראפט במיינקראפט זה חיבור בין 2 ל9 דברים ביחד כדי לעזור לך לשרוד – כמו לפיד כדי להאיר בלילה או במערות. זה לא שונה מהמציאות, קראפט באמת זה "מלאכה" בנייה והרכבת דברים (ואתה יכול לחבר כמה דברים שאתה רוצה).

סיכום

המשחק הזה פשוט מושלם יש כול כך הרבה פונקציות לעשות, אנשים שרואים מהצד לא באמת רואים את כול הדברים שאפשר לעשות. הם אומרים לעצמם "איזה חרא גראפיקה. זה אומר שזה לא משחק טוב", ואז הם לא רוצים לשחק והם לא נחשפים למשחק האמיתי שמתחבא מאחורי הגראפיקה (איזה מישפט פילוסופי !) אבל לפי דעתי הגראפיקה של המשחק נראית טוב יותר כך. כי תחשבו על זה, אם זה היה משחק באיכות גבוהה כמו )battlefield או call of duty) זה לא היה מיינקראפט זה היה עוד משחק עם איכות גבוהה שמשעמם תוך יום יומיים. יש למיינקראפט את היחודייות עם הגראפיקה הזאת. זה הכול לדעתי (הסיקור הזה אמור לשכנע אנשים לנסות את המשחק ולתת לו עוד הזדמנות.)

בשביל שהסיקור הזה יהיה יותר מעניין אז אני גם אדרג אותו לפי דעתי שלי (תמיד יהיה את זה שלא יסכים איתי)

גראפיקה: 10 – זו גראפיקה מיוחדת שלא רואים הרבה משחקים עם גראפיקה כזו היא מתאימה למשחק ב100%

מוזיקה\סאונדים: 9.5 – יש מוזיקה מדהימה במשחק ! וסאונדים שאשכרה גרמו לי לפחד שאני במערה אבל יש סאונדים מחרפנים כמו שאתה ניפגע לדוגמה

מישחקיות: 10 – אם היה אפשר אז 11 יש כול כך הרבה מה לעשות ונוצ' עוד מוסיף דברים כול הזמן

טכני: 8 – יש הרבה באגים אבל זה רק האלפא (כאילו דמו) אז אני לא יודע ב100% איך וכמה באגים יהיו כשזה יצא

ציון סופי לעכשיו(4.11.2010):9.3 וזה הציון לאלפא! בוא ניראה מה יקרה בבטא או אפילו כשהמשחק יצא!

הכותב הוא בן 16

משהו פה לא בסדר. אני מאבד את הכישורים החברתיים שלי, לא מתלכלך ברגש, לא מסתכן ברגשנות יתר, רוב הזמן אני קורקטי, מזערתי את דעתנות היתר

לכאורה הכול בסדר, יש לי מעגלי חברים, אני פתוח (הרי ויתרתי מזמן על הפרטיות שלי), אני גם נגיש (במרחק הקלקה מכל אחד). החיים יפים ומה לגבי מושגים כמו מימוש עצמי וסיפוק מקצועי ? מיי אס…

מודעות?  אני מודע לזה שהחיים הפסיקו להיות אינטנסיביים וש יש לי קריטריונים לכל דבר, קווים אדומים, גייד ליין ונו האו… שעמום:)

זה לא, איזה מניפסט של בן 50+ , אני מתבונן מסביבי ומבחין בחוסר האותנטיות* על כל צעד ופיקסל. כולם מתנהלים נכון – חושבים אותו הדבר ומתיישרים לאיזה שהוא קוד פתוח.

ההשלכות האישיות ברורות – למה לתת מעצמך אם התגמול לא מספק, למה להשקיע רגשית אם התשואה היא לייק
למה להתאמץ? למה לקחת סיכונים? נשלח את הרובוט החברתי שלנו לחוש את הפידבק, נבצע אופטימיזציה, נקבל מהסביבה את ההצדקות, נסנן ונייעל את מערכות היחסים, והכי חשוב – נחסוך באינטראקציות ובאנרגיות. אומנם קבוצת ההתייחסות הווירטואלית שלנו מספקת את אשליית השייכות אך משהו משתבש עם מה שנקרא חיי הרגש. הקלות הבלתי נסבלת של האינטראקציות הווירטואליות, בחוסר ההשקעה, בחוסר המאמץ ובחוסר התגמול הרגשי, מקטינה אצלי את הצפיות, האכזבות ואת ההתלהבות.

אם פעם האמנתי שרשתות חברתיות יכולות להקל על תחושת הבדידות, כיום ברור לי שזה בדיוק להפך, הפער בין האשליה למציאות, רחב ומתסכל.

תחושת השיתופיות הקיימת ברשתות החברתיות היא רק פרמטר אחד במארג האנושי/חושי שכנראה ממשיך לסנן בין עיקר לטפל דרך המאמץ והתגמול הבלתי אמצעים. תחושות שהמוח האנושי דורש להמשיך לצרוך כנראה.

לא נעים לי להגיד, אבל אני מתגעגע לחיי "קהילה"  אני מתגעגע להטרוגני, אני מתגעגע לשונים.

*הגדרה מילונית
אותנטי=לא מזויף. מקורה של המילה מיוונית  שפירושה "עומד בזכות עצמו", המילה השתרשה במגוון שפות לועזיות כמו אנגלית, ספרדית
מילים נרדפות: אמיתי, אוריגינלי , מקורי, אמין
ניגודים: מזויף, נדוש

או.קי זה לא הכי פופולרי לא להתעלף ממד-מן, אבל העונה האחרונה היא הגרועה מכולן
ואם אפשר לאפיין תנועה אומר זאת כך – עונה ראשונה מצוינת, שנייה טובה ומשם צלילה איטית עם כל עונה. למה? כנראה ככה זה כשאנשים מתלהבים מעצמם, זחוחי דעת, מאמינים שסטיילינג סופדרך יעשה בשבילם את העבודה, והכי אבסורד יוצרי הסדרה התחילו להאמין לכל מה שאמרו עליהם ואז מתחילה ההידרדרות:  מתיו ווינר וחבורתו התבלבלו לחשוב שהם משרטטים תקופה ואמירה חברתית וכאילו לא די בכך יש להם שאיפות לשרטט את הבורגנות האמריקאית נוסח ייטס (חלון פנורמי, הספר, הספר) ושכחו את הדמויות, המורכבות והפאן. כרגע, הכל על השולחן: הגבר החזיר שמשתמש בנשים כאובייקט (ע"ע מזכירתו של דרייפר שקרסה אחרי שזיין והתעלם. הו, מסכנות הנשים, הו ההחפצה), הילדה שנתפסה מאוננת ונשלחת לפסיכיאטר (הו, המיניות, הו, ההדחקה),  דרייפר שעל הדרך מנסה להשחיל צעירה בת 18 בגרסת "יבוא לך דינה, יבוא לך" (הו, הנעורים?), ויש עוד הרבה דוגמאות – למעשה הסדרה סובלת מפומפוזיות יתר ומאנכרוניזם קשה, דמויות שטוחות, שנואות, לא מעניינות ומשמשות רק כהמחזה ל"כך היינו ותראו איך השתפרנו ואיזה מזל שאתם לא חייתם בתקופה הזאת". המממ, סליחה, אנחנו מדברים על תחילת שנות ה-60 ויש עוד מגמות שמתחילות לבעבע בחברה האמריקאית והרבה יותר מעניין לתת להן גם ביטוי (כן, מסיבה אחת שפגי מגיעה אליה עדיין לא עושה את זה). או.קי. אז מה יש לנו? גברים נצלנים זבל נשים קורבן. אגב, אם בגברים יש את המיוסר, האופורטוניסט חדל האישיים, המוכשר, הנהנתן, המבוגר האחראי, הרי שאצל הנשים יש את זאת שמשתמשת במיניות שלה וזאת שמדחיקה אותה. אה, כן, ויש גם את האישה על סף התמוטטות עצבים שעדיין חופרת לגרוש שלה ועדיין מתייחסת נורא ואיום לילדים (הו, האמהות – איזה כיף לנו שהמודל השתנה ואנחנו מה-זה מרוצים מעצמנו שאנחנו במאה ה-21).
חבל שבמקום לדקלם הם לא נשארו סדרה מדליקה של עונה ראשונה-שנייה. באחד הפרקים שם יש דוגמה מצוינת לכל ההיעדר בעונה האחרונה: דרייפר נופש איפשהו עם צעירה ומשפחתה ובתוך כך נחשף – אולי לראשונה – למתירנות האירופאית, למיניות המשוחררת, לתחושה שיש עוד משהו שקורה מעבר לים ובלי משים חודר לאט אל תוך התרבות הפוריטנית ממנה הוא יצא. במשרד, במקביל, מגיעים שני קופירייטרים חדשים מאירופה. כשהחבר'ה במשרד מסתלבטים על אחד מהם שמגלה עניין בפגי הא-מינית, הוא בקלילות מרגיע אותם ובמבטא צרפתי (אם אני זוכרת נכון) מגחך: "הו, לא, מה פתאום, אי אם א-הומוסקשואל". הבנים משתתקים (גם המודחק שבחבורה) בבהלה, כולם שם הריחו את הניחוח הזר הזה, המסוכן, שחדר לפתע למשרד הצבוע שלהם וערער על תפיסת עולמם. גם דרייפר וגם אנשי המשרד לשנייה הבינו שהם תוצר מקומי-קטן-סגור של חברה שמרנית נוקשה ושיש שם בחוץ עוד משהו שעומד לאיים עליהם. אכן, אלו רוחות מלחמת המינים והשחרור המיני שעומדות על סיפה של תקופה. בלי לעשות רעש ולהתלהב מעצמם יוצרי הסדרה ניסחו אווירה אותנטית. אם הם היו נאמנים לעצמם ולא משתכרים מתועפות ההערצה – אולי היתה לנו סדרת מופת. בינתיים נסתפק בג'ו (בכל זאת יש לנו רגשות)  ובסטיילינג (כנ"ל עם טעם טוב).

כשארבעה גיקים מאוניברסיטת ניו יורק הציעו לקחת על עצמם את משימת בניית רשת חברתית אופן-סורסית, שלכל חבר בה בעלות על המידע שלו ועל השימוש הנעשה בו, לא היה להם מושג עד כמה הרשת צמאה לרעיון מסוג זה.
יזמי פרויקט Diaspora העלו דף באתר גיוס התרומות kickstarter ב-24 באפריל, וביקשו לאסוף 10,000 דולר לקיץ הקרוב, כדי שיוכלו להקדיש את מלוא זמנם לפיתוח האפליקציה. תוך 12 יום הם אספו את כל הסכום, וכעת הוא עומד על מעל 130,000 דולר! ההתרמה תמשך עד ה-1 ביוני 2010.

קל להיות סקפטי אל מול הקלות הבלתי-נסבלת בה ממומן הפרויקט, אבל הרעיון נראה מבטיח: בבסיסו העקרון שהצטרפות לרשת לא תהיה כרוכה בהרשמה לאתר מרכזי (כמו Facebook ו-Myspace) המאכלס את המידע האישי של כל החברים בו, אלא בהתקנה של נקודת-קצה (node) שתכיל את המידע האישי של המשתמש ותיצור קשרים ע"י קריאות (pings) לנקודות קצה אחרות, השייכות לאנשים שהמשתמש מעוניין לשתף איתם מידע. נקודות הקצה יהיו מוצפנות באופן קבוע, ויוכלו להתממשק לשירותים ואפליקציות שונות דרך APIים פתוחים.

הרעיון מזכיר מערכות דומות כמו OpenSocial, שלא נחלו הצלחה רבה. פין ברנטון, מורה ב-NYU וחוקר מדיה דיגיטלית, שהתראיין לכתבה על Diaspora בניו יורק טיימס, טוען שהארבעה מציעים מודל "הדוק" יותר מהאלטרנטיבות האחרות. אתם מוזמנים לגלוש לאתר של קבוצת Diaspora ולעמוד הפרויקט ב-kickstarter, ואם תשתכנעו – אולי לתרום כמה דולרים לטובת הרעיון.

לכבוד יום העצמאות האחרון עיצבנו מפה מאויירת עבור קק"ל בשיתוף המאייר מתן ליברמן. את המפה אפשר להוריד מאתר יום העצמאות ב-e ירוק ואף לצפות בה אונליין הודות לאינטגרציה עם Google Maps. על המפה תמצאו עשרה אתרים שונים של קק"ל ברחבי הארץ המתאימים לטיולים ברוח יום העצמאות, להם צירפנו עשרה מיני-איורים שלחלקם אף גירסת אנימציה להורדה למחשב. את אתר יום העצמאות ליוותה פעילות פייסבוק שכללה סדרת חידות נושאות פרסים.

לכבוד פסח הכנו לכם פוסטר קטן שנותן לכם הצצה קטנה לפרויקטים שלנו ולחיי המשרד כאן בפילטרנט – חג שמח!
להורדת הפוסטר בפורמט PDF