בחודש שעבר, שני אמנים הציגו בתל אביב שתי תערוכות מרוממות רוח. האחת, "רסיסי זמן" של אורי גרשט, הוצגה בגלריה נגא, והתמקדה במיצגי וידאו שניסו לכלוא את הזמן. להקפיא את הטבע ואז להפר אותו. לכלוא את הרגע המדויק בו נגרם הנזק, ולעקוב אחר תהודת המעשה. קליע חודר זר פרחים שמתנפץ ומפזר את העלים באיטיות סוחפת כאילו דובר בקונפטי יומולדת ולא בזריעת הרס. התערוכה השנייה היתה שייכת לאורי רדובן שחשף בגלריה 5, שלדים, גופות אדם נטולות בשר, דם ושאר סממני חיות, אך עם זאת אסתטיות ונקיות כמו בספרי הרפואה הישנים. השלדים של רדובן לא מסתכמים בלהיות מושא התבוננות ולמידה, הם נוטלים חלק בעולם ונטועים בתוך פעולות היומיום.
הבאזז סביב דב חנין מצא חן בעיני. הוא חכם, רהוט, צנוע, ויש לו יחידת קומנדו באינטרנט א-לה ברק אובמה שבהחלט מסמנת אותו כמעודכן.
הוא קרוב לדעותיי, הוא בטח יתאמץ בגזרה החברתית, ימנע בנייני ענק בתוך החצר שלי ואולי אפילו ישקם את יפו. ועוד ועוד…
א-מה-מה - הבנאדם הוא על תנאי. אם יבחר - זה מה שהוא יעשה. אם הוא לא יבחר, הוא ימשיך עם קריירת הכנסת שלו.
וואלה? ככה אני רוצה את הנבחר שלי? רפה החלטה, תבוסתן מראש, רוקד על שתי חתונות? לא! אני רוצה ברק בעיניים, דם על השיניים, אני רוצה נבחר שמסמן מטרה (כן, כן, כמו בקוקפיט) והולך איתה עד הסוף. באש ובמים.
חנין, יכול להתאים לי לשיחות סלון, אולי שיחות נפש בספסל במילאנו. נדבר אידיאולוגיה, נרגיש בעננים. נתפייט.
היתה לי התלבטות אך היא נגמרה ברגע שהבנתי שחנין לא באמת תופס עמדה ולא הולך על כל הקופה. בדיוק החומרים שחייבים בשביל לנהל עיר כמו תל אביב.
סורי
אנו מזכירים לכל אלו שאוהבים עיצוב, אדריכלות, וסתם מראה משובב עיניים (ולראייה התמונה כאן) - להיכנס למגזין שלנו: www.redesign.co.il לעשות איזה r.s.s קטן ואפילו להירשם לניוזלטר שמרכז את הידיעות המוצלחות בכל חודש. תיהנו!
הצונאמי הכלכלי מרעיד את הקרקע ומעורר שאלות מהותיות על טבע האדם והשיטות החברתיות/כלכליות שאמורות לאזן ולבלום את המאוויים האישיים של כל פרט או תאגיד.
אם היינו במגמה של התרחבות וריבוי אפשרויות, כעת אנחנו מוצאים את עצמנו בתהליך טבעי של הצטמצמות.
כחלק מזה אנחנו נחשפים היום לאמירות חסרות הבנה המחסלות את תופעת הווב 2.0
תופעה שהביאה אלינו את בשורת ה SHARE
אבל גם הביאה את התחושה שהכול בהישג יד: החברים, קבוצות התייחסות והיכרויות חדשות. כשלמעשה, בפועל, ההתנהגות האנושית זקוקה למאיטי קצב, לתקופות הבשלה ארוכה, לבניית ערך אמיתי, ולבניית ההכרה ששום דבר חדש לא מחכה בקליק מעבר לפינה.
הווב 2 הביא את הכלים והפלטפורמות להגשמת המאווים האישיים (אם בעזרת כלים לפרסום תוכן אישי ושיתופו, ואם בעזרת פלטפורמות של רשתות חברתיות).ההצלחה לא איחרה לבוא, בלוגים ומיקרו בלוגינג צצו בכל מקום, רשתות חברתיות הפכו להיות חלק מהמייניסטרים. לאט לאט התחלנו להבין ששירות העונה על צרכים אישיים לא בהכרח תואם את המודלים המסחריים הסטנדרטים באינטרנט.
המון חברות ווב 2.0 כשלו במוניטיזציה של השירותים שלהם כשנשענו על מודלים של פרסום ברשת.
אבל האם התופעה כשלה? האם אין צורך לשרת מוטיבציות חברתיות? התשובה החד משמעית היא: לא. המודל הכספי הנכון עדיין לא הבשיל לווב 2.0
רק חברות חזקות ישרדו את התקופה ויצליחו לבנות מודלים חדשים. וגם פה אין לי ספק שהמודלים ישתנו, ראו את תופעת הדה פורטליזציה – ראו מה קורה להכנסות של יאהו, כמות הכסף גדלה, רק נחלקת בין גורמים רבים יותר.
תופעת הזנב הארוך תבוא ליתר ביטוי וגם החברות המסורתיות יצטרכו לתת את דעתם לנושא.
תמונה המשקפת את האינטרנט web 1.0
תמונה המשקפת את המצב היום- הפסגות קיימות, אבל נמוכות יותר
המגמה המסתמנת: התפתחות המישור
רק בארצנו הקטנטונת התופעה לא מצליחה לפרוץ ואנחנו עדיין יושבים מסביב למדורות השבט של וואלה/ ווינט. המספרים הקטנים עובדים לרעתנו ומודלים של פרסום עובדים רק באתרים עם מאסה של טראפיק
לכן נדרשת חשיבה חדשה, חשיבה שתצליח להדביק מודל כלכלי לתופעה של ווב חברתי.
הצורך קיים, רק המודל חסר.
שנה טובה, ירוקה, יצירתית, עליזה, תמימה ומלאת דמיון
איור: פולינה, עיצוב: אמיתי גלעד. נעשה עבור קק"ל.
תגובות אחרונות