היום השני נפתח מאוחר (הרשינו לעצמנו לוותר על פאנל עיצוב מקומי ועלינו באומץ לאיזה טירה, תיירים), אך בסערה.
הייתי שמח אם החברים בchampagne vellentine היו משקיעים קצת יותר ברעיונות מאחורי הפרויקטים, וקצת פחות בלפרוע את השיער ולהיות כאלה אמנים-מעצבים-נאמנים-לעצמם-עשינו-פעם-פיץ'-לדיסני-אבל-היינו-משוגעים-מידי-בשביל-לעבוד-איתם.
רוברט פיטרס הגיע לחנך במובן הטוב של המילה, ועורר לא מעט השראה,
PES היה תענוג צרוף ושיתף גם בטריקים של מאחורי הקלעים,
פולה שר נתנה מופע אולד-סקול מרשים ומבוסס (אם כי לא חידשה המון ביחס להרצאה שלה בTED, למשל),
וג'ושוע דייויס, הו, ג'ושוע דיוויס. הרי ברור לכולם שלא עשה כלום באמת חדש כבר משהו כמו חמש שנים. הרי ברור לכולם שהוא מגיע לפסטיבל הזה כל שנה ומוציא שפנים נורא דומים מאותו צילינדר. אבל אנחנו סולחים לו, כי הוא פרפורמר בחסד, התמסטל מרד-בול, וגלגל אותנו מצחוק (וגם כי תמיד כיף מחדש לגלות שמישהו שמכוסה כולו קעקועים ובאופן כללי נראה כמו קלאסיקת זבל לבן אמריקאי יודע לעשות קסמים באקשן סקריפט).
גם היום די בלט כי המציגים בפסטיבל לא לגמרי יודעים איך לבלוע את הנושא של השנה, הכשלון החינני. פרט לדיוויס, שבאמת מרוויח מרנדומליות וטעויות, כל נואם מזכיר בכמה מילים את הכשלונות הרבים בדרך אל ההצלחה, אבל לא איך הוא דואג שהעבודות שלו יעבירו מסר מוצלח גם במקרה של כשלון לכאורה. גם זו חצי נחמה, כשכולם מראים עבודות פורצות דרך על גבול השלמות ומשאירים את הקהל מרייר ומוחא כף.
מחר היום הגדול מכולם, כולל פאנל בהנחיית מושון זר אביב שישוחח על נפילות בסטייל בין היתר עם ג'. דיוויס וכמובן סטפן סגמייסטר (אתם לא יודעים, אבל לאחרונה שרתם עליו בסדר. אחד אלוהינו? מצלצל מוכר?).
מאיר כבר נוחר בחדר,
לילה טוב מליסבון.
תגובות אחרונות