|
מרץ
5
|
שלוש שנים שחברת פילטרנט מפיקה את מגזין העיצוב reDesign בחסות רגבה. המגזין מתעדכן שלוש פעמים בשבוע באייטמים מתחומי העיצוב, האדריכלות והאמנות, ואחת לחודש נשלח גיליון עם סיכום האייטמים הנבחרים לקהילת המנויים. במגזין: מעצבים ואמנים - צעירים וידועי שם, ראיונות, סקירות טרנדים, תערוכות, ביקורת עיצוב, המלצות להרצאות, ימי עיון, דיווח על תחרויות עיצוב ואדריכלות ועוד…
בכתבה המסכמת שלוש שנים נתנו הצצה לחברי המערכת.
בימים אילו אנו עובדים על עיצוב חדש ומרענן כדי שגם בשלוש השנים הבאות - יהיה לכם מעניין.
היום, ה-26 באוקטובר 2009, הוא יום הסגירה הרשמי של GeoCities, אחד האתרים הפופולאריים ביותר באינטרנט של שנות התשעים, והפלטפורמה המובילה באותה תקופה לאתרי אינטרנט אישיים - הדינוזאורים ששלטו פה לפני עידן הבלוגים.
קהילת GeoCities היתה מחולקת לשכונות כאילו-גיאוגרפיות (מכאן השם) לפי נושאים: Hollywood נועדה לבדרנים, SiliconValley איכלסה את הגיקים, CapitolHill נתנה במה לפוליטיקאים, WestHollywood לקהילה הגאה, וכן הלאה. חלק מהשכונות היו כל כך גדולות, שהיה צריך לספח להן פרברים, כמו במקרה של השכונה בה בחרתי לתקוע יתד בחופשת הפסח של 1997 - SoHo, שכונת האמנים. כתובת האתר שלי היתה www.geocities.com/SoHo/Lofts/9987, וקראתי לו A House in SoHo. הוא היה נראה כך:
מאוד התרגשתי מהנדל"ן האינטרנטי הראשון שלי, ודאגתי גם לפתח קשרים עם השכנים מ-9988 (אנטיפת) ו-9986 (ילדה קטנה שלא הבינה אנגלית). GeoCities התנהלה כרשת של קהילות לכל דבר - בכל שכונה היו מנהיגים שהתנדבו לשמור על הסדר - להתריע ולצנזר במקרים של אתרים בעלי תכנים פורנוגרפיים או פוגעניים, ולתגמל אתרים מושקעים במיוחד, או כאלה שיש בהם תועלת אחרת לקהילה.
תוכנית התגמולים נקראה Rewards, כאשר ה-reward העיקרי היה גידול משמעותי בשטח האחסון המוקצה לאתר האישי שלי. לצורך קבלת ה-reward יצרתי קשר עם אחת ממנהיגות הקהילה שלי, אישה אמריקאית חירשת שכתבה סיפורי פנטזיה באתר שלה. היא התלהבה מהאתר שלי ותגמלה אותי בנדיבות, ואני מצדי שמרתי איתה על קשר ודיווחתי לה מדי פעם על השינויים והעדכונים שהכנסתי באתר, שכבר גדל ונראה כך:
חוץ מתוכנית ה-rewards, היו עוד מספר דרכים להיות מעורב בחיי הקהילה של GeoCities. למשל - להיכלל ב-A List, רשימת המלצות שבועית שכללה אתרים מכל השכונות. כשיום אחד זכיתי להיכלל בה, מיד ידעתי: קיבלתי עשרות תגובות נלהבות בספר האורחים של האתר שלי, שאמרו פחות או יותר את אותו הדבר: "Congrats on the A-List, man!".
בנוסף לספר האורחים היו לי גם קאונטר שסופר כניסות, ומספר badges שהשגתי מקשרים שהיו לי עם אתרים אחרים. היתה גם גלריית עבודות פוטושופ מוקדמות, אוסף סיפורים קצרים ושירים שכתבתי, וגם חלק About me שבו סיפרתי קצת על עצמי. כך נראו אתרי האינטרנט האישיים, מודל שנות התשעים.
על פניו, נראה שהתקדמנו הרבה מאז. אתר אינטרנט היה נערך ישירות בקבצי HTML כרצף טקסטואלי; סיידבר היה אלמנט עיצובי מורכב; "אפקטים" הושגו באמצעות אנימציות GIF; עברית היתה צריכה להיכתב הפוך ולהיות מוצגת בפונט מיוחד.
עם זאת, דבר משמעותי אחד לא השתנה כלל: אתרי אינטרנט היו ונשארו אסופת תכנים. זה מה שמייחד את האינטרנט כערוץ מדיה - מגוון חופשי של תכנים לפי דרישה. כשמסתכלים על פייסבוק, למשל, רואים את GeoCities של היום: ערוצי הפצה משופרים, מסר מחודד, ואולי גם נאיביות פחותה - אבל המשתמשים נשארו יצרנים וצרכנים של תוכן. השאיפה הגלובלית לאסוף תכנים ולבסס באמצעותם קהילה לא השתנתה, וכנראה גם לא תשתנה.
האם יש מה ללמוד מ-GeoCities? אני משוכנע בזה. המוטיבציה היצירתית - האגואיסטית, לאכלס מקום באינטרנט ולתת לו מאפיינים אישיים היא גורם משמעותי בבניית רשתות חברתיות כמו myspace, או משחקי דפדפן דוגמת FarmVille. כרגע, הדיון האינטרנטי מתמקד באמצעי ההפצה והתקשורת של פלטפורמות אלה. כשיגיע הזמן בו האמצעים (כמו כל טכנולוגיה) יהפכו לטריוויאליים, הדיון יחזור ויתמקד בתוכן ובמהות שלו.
אולי יותר מכל רשת חברתית אחרת, GeoCities שמה במרכז את התכנים ובנתה את עצמה בהתאם להם. המסגרת הנושאית בדמות השכונות שסיפקה לחבריה דירבנה אותם לבטא את עצמם בהתאם ולראות את עצמם חלק מקהילה יוצרת.
מאוחר יותר באותו קיץ, מצאתי קהילה אינטימית יותר של יוצרים מחוץ ל-GeoCities, שם המשכתי לבנות את עצמי כיוצר, כמעצב וכחבר קהילה. לסביבה החמה והתומכת שמצאתי בשתי הקהילות האלה היה תפקיד חשוב בהתפתחות המקצועית שלי, ואני מקפיד לאזכר אותן בקורות החיים שלי גם היום.
 |
4 תגובות קטגוריות: אינטרנט, זהות, חברה, טכנולוגיה, מדיה חברתית, עיצוב ו תרבות שוליים |  |
בזמן האחרון אני מוצא את עצמי גוער בחברי פילטרנט לגבי השימוש המיותר בטבלאות בפרוייקטי ה-web שלנו. החשש שלי הוא, שמא יבינו אותי לא נכון, ויחשבו שיש לי משהו נגד טבלאות, ולא רק טבלאות בלתי-מוצדקות המשובצות בעמודי HTML כדי להגדיר מבנה עמוד.
ובכן, ברצוני להבהיר כאן, קבל עם ועדה - אני לגמרי בעד טבלאות! אני ממש אוהב טבלאות, וכדי להוכיח כמה הטבלה קרובה לליבי, החלטתי להוציא לאור את פרויקט "הטבלה" (!). מכיוון שהפוסט נכתב בהתראה כה קצרה, בחרתי לערוך השוואה אובייקטיבית בין ארבעה הדברים שהכי בא לי עכשיו, קריאה מהנה.
|
2 תגובות קטגוריות: מחקרים, עיצוב ו תרבות שוליים | |
|
אוג'
6
|
אולי TRON 2 עדיין לא יצא לאקרנים עדיין, אבל רבים כבר עמוק בעלילת המשנה.כמקובל בסרטים עתירי ממון ודמיון, החליטו בדיסני לערב את הצופים במשחק מציאות חלופית שמאפשר להם לפתור את תעלומת המפתח: לאן נעלם פלין? מדובר במשחק Alternate Reality Game - ARG שזה הדבר הכי רותח שקורה הרגע בעולם. מדובר בעלילה שמתרחשת בעולמות וירטואליים ופיזיים ומצריכה מהשחקנים את מעורבותם. בדרך כלל אנו לא יודעים מי נגד מי, על מי לסמוך, מה אמיתי ומה בדיה, והשחקנים מנסים לנתב את עצמם בים המסתורין.
אבל חוץ מהמשחק שמיועד למכורים קשים אנחנו מציעים סתם ליהנות מהטריילר המגניב ולחכות בסבלנות שהסרט יגיע גם אלינו. הרי לא בכל יום אנחנו נתקלים ברכב סופר-קול שלוקח את הבטמוביל בכיס הקטן שלו…
|
תגובה אחת קטגוריות: סרטים\מופעים ו עיצוב | |
|
מאי
9
|
offf - day 2מאת אמיתי |
היום השני נפתח מאוחר (הרשינו לעצמנו לוותר על פאנל עיצוב מקומי ועלינו באומץ לאיזה טירה, תיירים), אך בסערה.
הייתי שמח אם החברים בchampagne vellentine היו משקיעים קצת יותר ברעיונות מאחורי הפרויקטים, וקצת פחות בלפרוע את השיער ולהיות כאלה אמנים-מעצבים-נאמנים-לעצמם-עשינו-פעם-פיץ'-לדיסני-אבל-היינו-משוגעים-מידי-בשביל-לעבוד-איתם.
רוברט פיטרס הגיע לחנך במובן הטוב של המילה, ועורר לא מעט השראה,
PES היה תענוג צרוף ושיתף גם בטריקים של מאחורי הקלעים,
פולה שר נתנה מופע אולד-סקול מרשים ומבוסס (אם כי לא חידשה המון ביחס להרצאה שלה בTED, למשל),
וג'ושוע דייויס, הו, ג'ושוע דיוויס. הרי ברור לכולם שלא עשה כלום באמת חדש כבר משהו כמו חמש שנים. הרי ברור לכולם שהוא מגיע לפסטיבל הזה כל שנה ומוציא שפנים נורא דומים מאותו צילינדר. אבל אנחנו סולחים לו, כי הוא פרפורמר בחסד, התמסטל מרד-בול, וגלגל אותנו מצחוק (וגם כי תמיד כיף מחדש לגלות שמישהו שמכוסה כולו קעקועים ובאופן כללי נראה כמו קלאסיקת זבל לבן אמריקאי יודע לעשות קסמים באקשן סקריפט).
גם היום די בלט כי המציגים בפסטיבל לא לגמרי יודעים איך לבלוע את הנושא של השנה, הכשלון החינני. פרט לדיוויס, שבאמת מרוויח מרנדומליות וטעויות, כל נואם מזכיר בכמה מילים את הכשלונות הרבים בדרך אל ההצלחה, אבל לא איך הוא דואג שהעבודות שלו יעבירו מסר מוצלח גם במקרה של כשלון לכאורה. גם זו חצי נחמה, כשכולם מראים עבודות פורצות דרך על גבול השלמות ומשאירים את הקהל מרייר ומוחא כף.
מחר היום הגדול מכולם, כולל פאנל בהנחיית מושון זר אביב שישוחח על נפילות בסטייל בין היתר עם ג'. דיוויס וכמובן סטפן סגמייסטר (אתם לא יודעים, אבל לאחרונה שרתם עליו בסדר. אחד אלוהינו? מצלצל מוכר?).
מאיר כבר נוחר בחדר,
לילה טוב מליסבון.
תגובות אחרונות