הכל זה עניין של טיימינג. אם נניח מכשיר הנוקיה הצבעוני הראשון היה יוצא היום – הוא היה נדחה בבוז, למרות שבזמנו נחשב לשוס גדול. אם מישהו היה משיק שדרוג של הדאבל-קאסט למכשיר בעל ארבע קלטות, אף אחד לא היה מתרגש. אבל כשממציא הדיסק און קיי, דב מורן, מעורב – אני חושש שיותר מדי אנשים חששו להעיר לו בנימוס שהיי, עם כל הכבוד – זה לא זה.

המודו הוכרז לראשונה ב-2008, ואני מודה שגם אני התלהבתי מהרעיון: מכשיר סלולרי מודולרי שמחליף ג'אקטים ויכול לתת לנו את התחושה שמדובר במכשיר אחד – והכל בזול יחסית. אבל בהשקה האחרונה בסלקום, על עיכוביה השונים, זה נראה כבר לגמרי אחרת… העולם הסלולרי ממש לא זקוק היום למודו. ראשית, למה לי להעביר את הטלפון בין ג'קטים שונים שלכל אחד מהם פונקציה אחרת (GPS, נגן מוזיקה וכו') כשכמעט כל המכשירים החדשים היום מכילים את כל התכונות ללא טירחת ההחלפה? שנית, נראה לכם הגיוני שאדם שחצה את גיל 18 יתעסק כל הזמן עם הג'קטים על מנת להחליף מכשירים בין העבודה, שעות הערב, הבילויים וכו'? מישהו מכם מחליף תוספות דומות ברכב שלו, במשקפיים או בנגן ה-mp3 שלו? ועוד לא דיברנו על הנחיתות הטכנולוגית של המודו – דור 2.5 בעידן של מכשירים בני דור 3.5, כמות זיכרון מוגבלת וג'קטים שנראים כמו פאנלים עתיקים שנמצאים בחלון ראווה מאובק של חנות סלולר פרטית בתחנה המרכזית הקרובה למקום מגוריכם.

אז מי צריך את זה? לא אני, ולא שנת 2009. דב מורן המציא משהו נהדר, אבל פספס את הרכבת. היום, בעולם של אייפון ופרה-פאלם, אולי רק במדינות העולם השלישי מחכים למודו. וגם זה בכלל לא בטוח.

2 תגובות   קטגוריות: כללי, מובייל ו סלולאר

לכבוד השנה החדשה, מצגת מצויינת של טלי וייס מ-TrendsSpotting מרכזת תחזיות מומחים בתחום המובייל: האטה במכירות,  צפייה בטלויזיה באמצעות המובייל, התפתחות שירותים מבוססי מיקום, בנקאות במובייל ועוד…

2 תגובות   קטגוריות: מובייל, מחקרים ו סלולאר

ברגע שלטלוויזיה נוספו מסכים אחרים – אינטראקטיביים, מִנהגיו של הצופה הפסיבי, אותו "תפוח אדמה" מסורתי – השתנו. הוא כבר אינו אותו אחד שלוחץ על מתג ה-OFF במוח כל אימת שמסך נדלק.

ה couch potato-החדש הוא כיום משתמש ששדרג את החוויה בהתאם ליכולות המדיום שלו. ברשת, הוא רוצה להיות מעורב, הוא מחפש ריגוש וגילויים חדשים, והוא בעיקר מתייחס למסך המחשב כאל משטח חוויה.

ככל שהפס הרחב גדל, אנו צופים בשינוי צריכת המידע: מגישה אינפורמטיבית לגישה חווייתית-בידורית-פרסומית. זו הזדמנות פז לספר את סיפור המותג.

הסיפור שהורגלנו לשמוע בנרטיב צפוי של התחלה, אמצע וסוף, מקבל לפתע ספין דינאמי דרך שילוב של וידאו או אנימציה, גרפיקה, סאונד, טקסט, תמונה ותלת מימד – הכול על מסך אחד והכול באינטראקציה ושליטה של המשתמש. חוויה שדומה יותר לתקשורת האנושית – עשירה יותר, מלאה בניואנסים ודורשת אקטיביות.

כדי לייצר ולהתאים את החוויה לכל פורמט או ערוץ, דרושה הבנה מעמיקה וניסיון בדיסציפלינות שונות. יש לתת קרדיט ל- POTATO החדש, הוא כבר לא נשען לאחור למעמקי הכורסה – הוא נשען קדימה לעבר המסך.

Feelternet ערוכה לקאוץ' פוטטו החדש, ואתם, אגב, מוזמנים לצפות בו באתר שלנו (שעולה בשלבים…) www.feelternet.com

0 תגובות   קטגוריות: API, אינטרנט, ווב2.0, ווידג'ט, וידאו, זהות, חברה, סלולאר, פרסום ו שיווק

איכשהו, אני הולכת להבין קצת בסלולר. ישר שידרגתי לסליידר נוקיה! אני מתביישת לומר אבל עד לא מזמן הייתי עם הנייד שקוקה קולה חילקה לפני 9 דורות בערך. אפילו סימוסים בעברית לא היו לי… ופתאום, טראח דור 3 פלאס פלאס, כמו שגור ואוח בקרבונקל מדסקסים.

עברתי כבר 300 אסמסים בחודש (בכל זאת באנגלית קצת התקמצנתי על המילים), אבל אתמול הורדתי את הרינגטון הראשון שלי. נכון, פוסט שכזה היה צריך להיכתב לפני עידנים, וכן, זה בהחלט בושה ושמרני ויו ניים איט – אבל יש מקומות שאני לייט-בלומר – וזה אחד מהם (לצד, ז'אן פול סארטר וחזייה…)

הרינגטון החדש לא נבחר בקפידה אבל גם לא כלאחר יד – ובכל פעם שמצלצלים זה עושה לי הרגשה נעימה. זה מזכיר לי את הפרויקט של כרמל ויסמן (תסלחו לי אבל אין לי כוח ללנקק) שהעלתה את השאלה – מתי היה המפגש הראשון שלך עם האינטרנט. אני לא זוכרת בוודאות את הרגע הזה אבל אני זוכרת רגע קסום אחר: את הפעם הראשונה שכתבתי על מסמך וורד כתובת של אתר ופתאום הכתב נצבע בכחול והפך לקישור. הפליאה, ההתרגשות, איך זה, תמהתי, שהנייר נמלא חיים. איך מישהו יודע שהקשתי את הwww ופתח לי צוהר לרשת.

נשגב, נפלא מבינתי.

אז הרינגטון אינו כמובן על המשקל הזה, אבל אני בטח אזכור את זה, בדיוק כמו שאני זוכרת את הפעם הראשונה (בגיל ההתבגרות המנוכר) שקניתי לחדרי פוסטר (פינק פלויד), ואת התחושה שהיתה לי בכל פעם שנכנסתי לחדר. ממש הרגשתי שם בבית!

5 תגובות   קטגוריות: סלולאר, פרסום ו שיווק