בעולם האכזר והמיידי שנשלט על ידי פיפל מיטר, רייטניג ו"טעם הקהל" שחיבתו לתוכניות ריאליטי מסוגים שונים, ולכל מיני רעש וצלצולים - יושבת לה סדרה, ששוברת חוקים.

נכון, טוני תמיד שובה אותנו עם המאבק הפנימי שלו בין הטוב לרע (הרע תמיד מנצח), וכרמלה חביבה עלינו על אף היותה קורבן נמוך מצח… "הפמליה", מתארת באופן מושחז וקולע את נפלאות תעשיית הקולנוע, "עמוק באדמה", מציגה באסתטיות מרהיבה את התולעים המכרסמים בגופות וביסודותיה של כל משפחה ממוצעת (פחות או יותר) – סדרות מופת, אין מה לומר!

אבל The wire ("הסמויה"), הולכת רחוק כמעט מבלי שנבחין בכך. אז מה יש בה שאין בסדרות אחרות?
תעוזה תסריטאית, משחק שמזמן לא נראה על המסך, ומורכבות שכל התאים שבראש צריכים להתגייס אליה. אה, כן, וצריך בטן פלדה בשבילה.

זו הסדרה היחידה שאם תזיזו את ה(אנטי)גיבור המרכזי – הסדרה תמשיך לרתק
זו הסדרה היחידה שמפרקת את המוקד שלה (יחידת בילוש ) לאורך עונה שלמה (!) – ועדיין היא מרתקת
זו הסדרה היחידה שלא מפחדת להציג פרק אחר פרק עבודת שיטור סזיפית, קטנה, ניואנסית ונטולת הירואיות… ועדיין היא וגו'

אז מה יש בה?

תעוזה 1: הם לא מפחדים לשנות לנו את האנטי גיבור. בעונה השלישית מקנולטי, מפסיק לשתות, מתחייב לאישה אחת, לא מתעסק בעבודות בילוש, והופך למעין שוטר מקוף משעמם (אבל אנחנו מחכים לג'ננה). שאר הדמויות מקבלות נפח תסריטאי מרהיב.

תעוזה 2: ראיתם פעם עונה שלמה בלי מוקד? היחידה שתפקדה בעונות הקודמות - מתפרקת. אחד הופך מורה, אחד שוטר מקוף, אחד פונה לפוליטיקה, שניים ביחידה אחרת, אחת נודדת להומוסייד – בקיצור אין כלום. 13 פרקים - אין יחידה. יש התנהלות במעגלים שונים. רק בפרק החותם את העונה היחידה מתגבשת – באקראיות מביכה, בצירוף מקרים בלתי אפשרי של משחק פוליטי גדול שתזוזה קלה אחת משמשת מאיץ לאפקט הדומינו שמוביל להתכנסותה שוב.

תעוזה 3: הם לא מפחדים להציג את בולטימור השחורה – בלי הרבה pc. הם טבעיים ולא עושים סיפור – גם בהציגם מערכת יחסית מעורבת של שחור ולבנה או של זוג לסביות (כן, תתפלאו גם היום יש לא מעט עניין סביב זה..).

תעוזה 4: לאורך 3 עונות הם לוקחים את הזמן. כל פרק הוא עוד חתיכה בפאזל שבסופו נקבל תמונה ריאליסטית ולא שלמה עם דמויות נפלאות. להם יש סבלנות והם מצפים מאיתנו, הצופים, לאותו הדבר.

תחכום 1. פוליטיקה, סטטיסטיקה, משטרה, מערכת משפטית, מערכת פלילית ומערכת חינוך – מעגלים של ביורוקרטיה אינסופית.
תחכום 2. כנגד מערכת חוק מתוחכמת קמים דורות של עבריינים מתוחכמים לא פחות. משחקי השוטרים-גנבים מעולם לא נראו מרהיבים ובלתי אפשריים כמו פה. מעגל העוני והסמים לא הולך להישבר בקרוב.
הייאוש, הריאליות, הפרקטיות, חוקי המשחק הקשוחים שברחוב ובפוליטיקה הלוקאלית – טורפים שוב ושוב את מאמצו של היחיד לצאת כנגד גורלו הצפוי

מסקנה: תמיד יש מקום לבשורה חדשה, לאיכות, לאומץ לב, לאליטיסטיות במובן החיובי. כשאומרים לכם: "הלקוח לא יבין", "הקהל לא אתכם", "אין תקציב בשביל זה", "אנחנו בעניין של מחולל הכנסות". תנו לחליפות לדבר עד מחר. אתם תחשבו Hbo

7 תגובות   קטגוריות: זהות, חברה, טלוויזיה, כללי, פרסום, שיווק ו תרבות שוליים