ארכיון פוסטים מהקטגוריה 'טכנולוגיה'

זה לגמרי ברור שהתמורות והשינויים באופן צריכת התוכן מתאפשרים דרך טכנולוגיות חדשות, אבל, הקטליזטור המאפשר אימוץ והתפשטות של טכנולוגיה חדשה, נמצא תמיד במודל העסקי. אינסוף הדיונים על ipad הצליחו להאיר רק ממד צר של המוצר, אני אנסה להרחיב על המגמה החדשה שהמוצר מייצג: הובלת שינוי מהותי במודל העסקי של יוצרי ובעלי תכנים. למעשה כל פורמטי התוכן הפכו להיות דיגיטליים ונגישים והרגלי הצריכה שלנו השתנו בצריכת המוזיקה, החדשות הווידאו ועוד…

לצרכנים אין סיבה לדבוק במודל רכישה המקנה בעלות על התכנים, אם ניתן לצרוך מה שרוצים מתי שרוצים ובהתאמה מלאה לעדיפויות שלנו. באנלוגיה - למה לקנות רכב אם אפשר לשכור - התשובה היא כמובן נוחות ומחיר
ואם המחיר יהיה זול יותר והנוחות רק תגבר, אז יש עוד למישהו ספק?
המהפכה הדיגיטלית שנתנה תוקף לשכפול וחיסלה את המושג הפיזי של המקור אפשרה הוזלת עלויות. המהפכה הבאה של ניידות תחסל את מושג הבעלות.

יש עוד חסמים תרבותיים ומנטליים שצריך להתגבר עליהם, לדוגמה, הצורך באספנות או צבירה והפטיש לאספנות מקור (זו הסיבה לפריחת שוק האומנות). שימו לב, גם ההורדות הפירטיות שאנחנו צורכים, לרוב אין בהם שימוש ובטח לא היינו רוכשים את המוצרים אם היינו נדרשים לשלם עבורם.

אני מאוד מקווה שילדי ישתחררו מהצורך הכפייתי של אספנות ובעלות על מוצרי תוכן דיגיטליים והסיכוי לכך הוא גבוה, משום שמכשירים כמו אייפד יכולים לשנות תעשייה ויכולים לשנות הרגלי צריכה ולכן האייפד נכנס ראש בראש בקינדל של אמזון- ספרים הם המעוז האחרון הדורש שינוי במודל העסקי.

אני באמת חושב שבתוך 10 שנים, ספרים יהיו מוצר לאספנים - אין שום סיכוי לתעשיית הדפוס כשאמזון מנסה להכתיב את המחיר של ספר דיגיטלי ומוכנה לסבסד ולהפסיד רק על מנת ליצור חוסר כלכליות בהדפסת ספר, ואפל מצדה יוצאת עם מכשיר המהווה את הבידורית הניידת והאולטימטיווית במחיר שווה לכל כיס.

לכן מכשיר עם מסך גדול יותר ממסך של אייפון ועם יכולות של הצגת תכנים בפורמטים שונים - יכול לשנות את אופן צריכת התכנים והמודלים העסקיים הקיימים.

לאחר שלפני כמה ימים ראיתי את מאיר נאבק שוב (ושוב) בענייני התאמות לדפדפנים ובעיקר ל-Ie6, הידוע גם כדפדפן המיושן, עמוס הבאגים ופרצות האבטחה של מייקרוסופט, החלטתי לעשות מעשה ולכתוב על העניין. אם אני אגרום לאדם אחד לשדרג את הדפדפן המיושן שלו - הרי שאני עשיתי את שלי.

מי משתמש עדיין בדפדפן אקספלורר 6? המון אנשים! ואפילו רובם המכריע. על פי כתבה שהתפרסמה היום ב-ynet - בעיקר משתמשים מאוחרים, שרובם לא יודעים מה זה דפדפן (דפדפן זה גוגל, לא?!, אה, לא, האינטרנט זה גוגל!) וארגונים גדולים שאנשי המערכת שלהם מעדיפים לא לסבך לעצמם את החיים ולהתקדם עם הזמן והטכנולוגיה.

ברשת כבר מזמן קמו אתרים, תנועות וקמפיינים לחיסול/נטישת הדפדפן, ביניהם גם האתר להצלת המפתחים. ב- PCWorld ב-2006 הדפדפן זכה במקום ה-8 מבין 25 המוצרים הטכנולוגיים הגרועים ביותר של כל הזמנים ולאחרונה YouTube הכריזו שיפסיקו לתמוך בדפדפן ומאיצים במשתמשים לשדרג.

מצד שני, אני מוכרח להודות שקיימים גם אתרים שקוראים להציל את ie6 מסיבות מגוונות (ביניהן - הדפדפנים המתקדמים מסבכים לנו את החיים עם פיצ'רים מיותרים וחושפים אותנו למעקב מתמיד של החברות השונות).

אין מה לעשות, בעולם בו כולם מונעים על ידי אינטרסים כלכליים (אפילו מייקרוסופט מאיצה במשתמשים לנטוש את הדפדפן המיושן שלה ולשדרגו), ההתקדמות הטכנולוגית היא בלתי נמנעת - דפדפנים חדשים וסטנדרטים חדשים קמים וימשיכו להתפתח כל עוד אפשר להוציא עוד לירה מהעניין. אני יודע שיש סיכוי טוב שאני פונה פה לאנשים הלא רלוונטיים, אבל בינתיים, מה אכפת לכם, תעשו את החיים קצת יותר קלים למנהלי פרויקטים ולמפתחים - נטשו את ie6 - לא משנה לאן. ABORT!

היום, ה-26 באוקטובר 2009, הוא יום הסגירה הרשמי של GeoCities, אחד האתרים הפופולאריים ביותר באינטרנט של שנות התשעים, והפלטפורמה המובילה באותה תקופה לאתרי אינטרנט אישיים - הדינוזאורים ששלטו פה לפני עידן הבלוגים.

קהילת GeoCities היתה מחולקת לשכונות כאילו-גיאוגרפיות (מכאן השם) לפי נושאים: Hollywood נועדה לבדרנים, SiliconValley איכלסה את הגיקים, CapitolHill נתנה במה לפוליטיקאים, WestHollywood לקהילה הגאה, וכן הלאה. חלק מהשכונות היו כל כך גדולות, שהיה צריך לספח להן פרברים, כמו במקרה של השכונה בה בחרתי לתקוע יתד בחופשת הפסח של 1997 - SoHo, שכונת האמנים. כתובת האתר שלי היתה www.geocities.com/SoHo/Lofts/9987, וקראתי לו A House in SoHo. הוא היה נראה כך:

מאוד התרגשתי מהנדל"ן האינטרנטי הראשון שלי, ודאגתי גם לפתח קשרים עם השכנים מ-9988 (אנטיפת) ו-9986 (ילדה קטנה שלא הבינה אנגלית). GeoCities התנהלה כרשת של קהילות לכל דבר - בכל שכונה היו מנהיגים שהתנדבו לשמור על הסדר - להתריע ולצנזר במקרים של אתרים בעלי תכנים פורנוגרפיים או פוגעניים, ולתגמל אתרים מושקעים במיוחד, או כאלה שיש בהם תועלת אחרת לקהילה.

תוכנית התגמולים נקראה Rewards, כאשר ה-reward העיקרי היה גידול משמעותי בשטח האחסון המוקצה לאתר האישי שלי. לצורך קבלת ה-reward יצרתי קשר עם אחת ממנהיגות הקהילה שלי, אישה אמריקאית חירשת שכתבה סיפורי פנטזיה באתר שלה. היא התלהבה מהאתר שלי ותגמלה אותי בנדיבות, ואני מצדי שמרתי איתה על קשר ודיווחתי לה מדי פעם על השינויים והעדכונים שהכנסתי באתר, שכבר גדל ונראה כך:

חוץ מתוכנית ה-rewards, היו עוד מספר דרכים להיות מעורב בחיי הקהילה של GeoCities. למשל - להיכלל ב-A List, רשימת המלצות שבועית שכללה אתרים מכל השכונות. כשיום אחד זכיתי להיכלל בה, מיד ידעתי: קיבלתי עשרות תגובות נלהבות בספר האורחים של האתר שלי, שאמרו פחות או יותר את אותו הדבר: "Congrats on the A-List, man!".

בנוסף לספר האורחים היו לי גם קאונטר שסופר כניסות, ומספר badges שהשגתי מקשרים שהיו לי עם אתרים אחרים. היתה גם גלריית עבודות פוטושופ מוקדמות, אוסף סיפורים קצרים ושירים שכתבתי, וגם חלק About me שבו סיפרתי קצת על עצמי. כך נראו אתרי האינטרנט האישיים, מודל שנות התשעים.

על פניו, נראה שהתקדמנו הרבה מאז. אתר אינטרנט היה נערך ישירות בקבצי HTML כרצף טקסטואלי; סיידבר היה אלמנט עיצובי מורכב; "אפקטים" הושגו באמצעות אנימציות GIF; עברית היתה צריכה להיכתב הפוך ולהיות מוצגת בפונט מיוחד.

עם זאת, דבר משמעותי אחד לא השתנה כלל: אתרי אינטרנט היו ונשארו אסופת תכנים. זה מה שמייחד את האינטרנט כערוץ מדיה - מגוון חופשי של תכנים לפי דרישה. כשמסתכלים על פייסבוק, למשל, רואים את GeoCities של היום: ערוצי הפצה משופרים, מסר מחודד, ואולי גם נאיביות פחותה - אבל המשתמשים נשארו יצרנים וצרכנים של תוכן. השאיפה הגלובלית לאסוף תכנים ולבסס באמצעותם קהילה לא השתנתה, וכנראה גם לא תשתנה.

האם יש מה ללמוד מ-GeoCities? אני משוכנע בזה. המוטיבציה היצירתית - האגואיסטית, לאכלס מקום באינטרנט ולתת לו מאפיינים אישיים היא גורם משמעותי בבניית רשתות חברתיות כמו myspace, או משחקי דפדפן דוגמת FarmVille. כרגע, הדיון האינטרנטי מתמקד באמצעי ההפצה והתקשורת של פלטפורמות אלה. כשיגיע הזמן בו האמצעים (כמו כל טכנולוגיה) יהפכו לטריוויאליים, הדיון יחזור ויתמקד בתוכן ובמהות שלו.

אולי יותר מכל רשת חברתית אחרת, GeoCities שמה במרכז את התכנים ובנתה את עצמה בהתאם להם. המסגרת הנושאית בדמות השכונות שסיפקה לחבריה דירבנה אותם לבטא את עצמם בהתאם ולראות את עצמם חלק מקהילה יוצרת.

מאוחר יותר באותו קיץ, מצאתי קהילה אינטימית יותר של יוצרים מחוץ ל-GeoCities, שם המשכתי לבנות את עצמי כיוצר, כמעצב וכחבר קהילה. לסביבה החמה והתומכת שמצאתי בשתי הקהילות האלה היה תפקיד חשוב בהתפתחות המקצועית שלי, ואני מקפיד לאזכר אותן בקורות החיים שלי גם היום.

כשכבר נדמה היה שאי אפשר לשכלל באופן משמעותי את תעשיית הצילום, באה חברת פוג'י ומציגה מצלמה תלת-ממדית בעלת שתי עדשות. להדפסת התמונות תצטרכו להצטייד בנייר מיוחד

מצלמת וידאו תלת-ממדית כבר יש (תודות לחברת פנסוניק), ואילו עכשיו גם הסטילס נכנס לתמונה. בחודשים הקרובים תשיק חברת פוג'י מצלמה מהפכנית חדשה בשם FinePix Real 3D, שמצלמת תמונות בתלת-ממד באמצעות שתי עדשות. כדי לראות את הממדים השונים יש להדפיס את התמונות על נייר מיוחד, ומן הסתם בעתיד יהיה ממשק טכנולוגי מתאים להצגתן גם על גבי המחשב או הרשת. למקרה שתהיתם, לא יהיה צורך במשקפיים מיוחדים כדי לחוות את התלת-ממדיות.

ידעתם שבכל חודש מועלות בערך כמיליארד תמונות לפייסבוק על ידי משתמשים?
מדובר במספר אסטרונומי וזו הסיבה העיקרית שחברה חדשה (יחסית) בשם face.com בחרה בפלטפורמה הזו כראשונה ליישום טכנולוגיית זיהוי הפנים שלה.
עד כה שיחררה החברה 2 אפליקציות שמצויות בשלב אלפא סגור; הראשונה - Photofinder מסוגלת לסרוק מיליוני תמונות ביום ולאתר תמונות שלך ושל חברים שלך שתוייגו על ידך או על ידי משתמשים אחרים. טכנולוגיית זיהוי הפנים עובדת בצורה מרשימה ומסוגלת לזהות פנים גם בתמונות בהן המזוהה מטושטש מעט או מרכיב משקפיים.

האפליקציה השנייה אותה שחררה החברה בחודש יולי האחרון נקראת Phototagger, וכשמה כן היא - מתייגת. האפליקציה מסוגלת לסרוק את כל התמונות שלך ושל חבריך, ולהציע "קבוצות תיוג", על פי זיהוי הפנים. כך, באמצעות האפליקציה פעולת תיוג של מאות או אלפי תמונות לוקחת דקה-שתיים במקום עבודה אינסופית.

מנכ"ל החברה גיל הירש מדגיש את יתרון פייס.קום על חברות אחרות בכך שהטכנולוגיה שהחברה פיתחה מאפס, מכוונת במיוחד לזיהוי פרצופים בתמונות של אנשים בסיטואציות יום-יומיות, דבר השונה מהותית מטכנולוגיות אחרות שפותחו באוריינטציה בטחונית והתמקדו בזיהוי פרצופים בתמונות של "הסתכל למצלמה" כגון תמונות פספורט. בנוסף, הפתרון של פייס.קום הוא חברתי, מה שמאפשר למשתמשים לחלוק את התוצאות וליהנות מתוצאות חיפוש ותיוג של חבריהם. לבסוף, הטכנולוגיה של החברה מהירה ביותר ומסוגלת לעבד כמיליארד תמונות ויותר בחודש.  ולאן ממשיכים? גיל מבטיח שלחברה יש עוד הפתעות רבות ושירותים נוספים בקנה, אך נכון לעכשיו (בצורה מפתיעה) אינו מעוניין להסגיר מידע נוסף מעבר לכך.

מכיוון ששתי האפליקציות נמצאות עדיין במוד אלפא סגורה, ניתן (ורצוי) לבקש גישה להתנסות כאן.

למרות הטכנולוגיה והתוצאות המצוינות, לא ניתן להתעלם מהצדדים הפחות חיוביים של האפליקציות של פייס.קום שצויינו בבלוגים ואתרים ברשת ועוררו ויכוח שעיקרו הוא - התקדמות טכנולוגית בלתי נמנעת מול אובדן כמעט מוחלט של הפרטיות. שהרי לא כל אדם מעוניין שכל תמונה שלו (שלאו דווקא הוא העלה לרשת) תהיה זמינה לכל הבא ליד, בחיפוש פשוט המתבסס על זיהוי תווי פנים.

בפייס.קום מודעים לבעיית הפרטיות ואף כתבו פוסט בנושא המבהיר את עמדתם ופעולות שניתן לנקוט בכדי למזער אותה. לדעתי, אפשר להתלונן ואפשר למחות, ומי שבאמת לא רוצה להיות חשוף ברשת יכול לנקוט בצעדים המתאימים ולמזער את הבעיה, אבל על פי ההיסטוריה, הטכנולוגיה תצא עם ידה על העליונה, בעולם שלנו זה בלתי נמנע.

גילוי נאות: כותב הפוסט הינו אח של אחד ממייסדי החברה ועל כן דעותיו יכולות להיות מוטות מעט..


ראשי תיבות של:
Really Simple Syndication
(בעברית: סינדיקציה מאוד פשוטה),
תקן בינלאומי להפצת תכנים ברשת האינטרנט. טכנולוגיה המאפשרת
לגולש לקבל את התכנים שהוא בוחר ישירות למחשבו,
ולרכזם בדפדפן או בתוכנה לקריאת חדשות מבלי לבקר באתרים עצמם.

למידע נוסף לחצו כאן