מאז שפתחנו לנו בפייסבוק קבוצונת סגורה לחברי פילטרנט קצת הזנחנו את הבלוג…אז מה באמת קורה שם?
אחד מעדכן על אפליקציות, מאמרים והרצאות בתחום עיסוקנו – חלקנו עושה טובה, נותן לייק
השני מעלה בלוגים מוזרים, משחקים ידידותיים וקליפים פסיכים, כולל צילום המתנות החינמיות שהוא מקבל למשרד…
שתיים ניסו להרים יוזמה (ארגון ארוחת צהריים/ קבלת מייבש שיער לצרכים לא ברורים) – שתי היוזמות נכשלו.
אחת התעלפה מקווסט לאייפד שזה שילוב בין רטרו למודרנו, אחת מרדה באייפון דרך מאמר בגלובס, אחת השתעשעה בקליפ תוך ביקורת נוקבת על מחירי הנדל"ן בתל אביב, שתיים המליצו על תערוכות אמנות, ואה, כן, אחד שאל אם כאן זה הפייסבוק הפרטית – ומאז עקבותיו נעלמו…
הנה מקבץ לינקים לדברים שהומלצו על ידינו
אימפלמנטציה מטורפת של ממשק המפות של גוגל על… פורטפוליו

על הפידים של פייסבוק

משחקים לאייפד ועוד משחקים לאייפד

מאמר בניו יורקר על אקטיביזם חברתי

טרנדים מדבקים – איך קורה?

על חוויות משתמשים

ומוזיקה אקלקטית להנאתכם: Die Antwoord – סרטון של Kanye West - קליפ של Tori Amos – סיד וישס לגרסת My Way – וסי היימן עם גיבור גדול. בקיצור, אנחנו שונים זה מזה אבל דבר אחד בטוח – כולנו מתלהבים מהאנטר שם…

0 תגובות   קטגוריות: חברה, מדיה חברתית, משחקים, סלולאר ו שיווק

לכבוד השנה החדשה החלטנו לאתגר אתכם עם טריוויית רימונים מטורפת!
היכנסו ונסו את כוחכם

שנה טובה ומתוקה!

0 תגובות   קטגוריות: חברה

זה לגמרי ברור שהתמורות והשינויים באופן צריכת התוכן מתאפשרים דרך טכנולוגיות חדשות, אבל, הקטליזטור המאפשר אימוץ והתפשטות של טכנולוגיה חדשה, נמצא תמיד במודל העסקי. אינסוף הדיונים על ipad הצליחו להאיר רק ממד צר של המוצר, אני אנסה להרחיב על המגמה החדשה שהמוצר מייצג: הובלת שינוי מהותי במודל העסקי של יוצרי ובעלי תכנים. למעשה כל פורמטי התוכן הפכו להיות דיגיטליים ונגישים והרגלי הצריכה שלנו השתנו בצריכת המוזיקה, החדשות הווידאו ועוד…

לצרכנים אין סיבה לדבוק במודל רכישה המקנה בעלות על התכנים, אם ניתן לצרוך מה שרוצים מתי שרוצים ובהתאמה מלאה לעדיפויות שלנו. באנלוגיה – למה לקנות רכב אם אפשר לשכור – התשובה היא כמובן נוחות ומחיר
ואם המחיר יהיה זול יותר והנוחות רק תגבר, אז יש עוד למישהו ספק?
המהפכה הדיגיטלית שנתנה תוקף לשכפול וחיסלה את המושג הפיזי של המקור אפשרה הוזלת עלויות. המהפכה הבאה של ניידות תחסל את מושג הבעלות.

יש עוד חסמים תרבותיים ומנטליים שצריך להתגבר עליהם, לדוגמה, הצורך באספנות או צבירה והפטיש לאספנות מקור (זו הסיבה לפריחת שוק האומנות). שימו לב, גם ההורדות הפירטיות שאנחנו צורכים, לרוב אין בהם שימוש ובטח לא היינו רוכשים את המוצרים אם היינו נדרשים לשלם עבורם.

אני מאוד מקווה שילדי ישתחררו מהצורך הכפייתי של אספנות ובעלות על מוצרי תוכן דיגיטליים והסיכוי לכך הוא גבוה, משום שמכשירים כמו אייפד יכולים לשנות תעשייה ויכולים לשנות הרגלי צריכה ולכן האייפד נכנס ראש בראש בקינדל של אמזון- ספרים הם המעוז האחרון הדורש שינוי במודל העסקי.

אני באמת חושב שבתוך 10 שנים, ספרים יהיו מוצר לאספנים – אין שום סיכוי לתעשיית הדפוס כשאמזון מנסה להכתיב את המחיר של ספר דיגיטלי ומוכנה לסבסד ולהפסיד רק על מנת ליצור חוסר כלכליות בהדפסת ספר, ואפל מצדה יוצאת עם מכשיר המהווה את הבידורית הניידת והאולטימטיווית במחיר שווה לכל כיס.

לכן מכשיר עם מסך גדול יותר ממסך של אייפון ועם יכולות של הצגת תכנים בפורמטים שונים – יכול לשנות את אופן צריכת התכנים והמודלים העסקיים הקיימים.

5 תגובות   קטגוריות: אינטרנט, חברה ו טכנולוגיה

לא , לא, מדובר במנה עיקרית אלא בעודפים מסנדוויץ' סטנדרטי שנמכר בכל דלי שמכבדת את עצמה בניו יורק…
נסו להזמין קפה קטן בסטארבקס ותקבלו כוס שתוכלו לגור בה. קטן הוא TALL – הסבירו לי. וכשהתעקשתי על כוס קטנה יותר הבהירו לי בחיוך מלא רחמים כי הכוס הקטנה של פעם יצאה מהמחזור.
אמריקה מתרחבת וזה לא משהו חדש. מה שמוזר הוא שכולם בעניין של בריאות, וכל מיני מוצרים שהוציאו מהם את הקלוריות (כן, גבינה צהובה תעשייתית ומזעזעת העיקר שהינדסו לה את הקלוריות), חנויות עם אוכל אורגני , ומכל ספייס בקומה שנייה רואים עשרות אנשים עובדים קשה בג'ים. הכל טוב ויפה אבל אין להם הרבה סיכוי כי הם הוציאו את ה"קטן" מהתפריט שלהם.
מחקרים הוכיחו שאנחנו אוכלים גם עם העיניים, ואם, לדוגמה, נשים לילד צלחת קטנה מלאה כל טוב הוא יגמור את האוכל. אך אם כעבור מספר ימים נגדיל את הצלחת והמזון – הוא יגמור גם אותה. מסקנה: תאבון הילד "גדל" לממדי המנה. לכן, בחינוך לתזונה נאותה, ובכלל בחינוך, המטרה הכי גדולה היא להציב גבולות. לצמצם את הצריכה, להתרגל לאכול למידתך.

אם אתה חי בארה"ב רוב הסיכויים שהלך עליך. לעמוד מול הקטן שלהם זאת משימה בלתי אפשרית. הכוס גדלה, ואתה גם יכול להגדיל עוד ב-99 סנט, ואם לא – תמיד אפשר לעשות ריפיל. והנה, עוד צרה במסעדות: איך שלגמת שני זיפים מכוס המים\קפה מיד עומד מישהו וממלא לך אותה כך שאתה מתבלבל ולא זוכר אם שתית שתי כוסות, כוס וחצי או שבע. מזל שיש שלפוחית שתן.
בקיצור, אי אפשר לדבר על בריאות, תזונה והרזייה מבלי להתחשב בכך שבכל רגע נתון מישהו מגדיל משהו, ועד שאמריקה לא תחזיר את ה-small (אגב, גם בבגדים) למדפים – אומת השמנים תמשיך לשגשג ולהתרחב.

2 תגובות   קטגוריות: חברה

השר מיכאל איתן מוביל יוזמה לקידום השקיפות בסקטור הציבורי שבמסגרתה הוא מציג בבלוג שלו את יומן הפגישות, פירוט הוצאות הלשכה ואת תלוש השכר שלו. המהלך מהוסס משהו, הפגישות מתפרסמות בדיעבד, חסר פירוט על נושא הפגישה, אין סיכום פגישה גם לא מתומצת כך שעדיין אין אפשרות אמיתית ללמוד על פעילותו של השר.
הסיכוי שהיוזמה המבורכת תעבור ללא לחץ ציבורי קלושה ביותר שכן עוד בטרם היא יצאה לאור היא כבר מעוררת הרמת גבה, אדישות שלא לומר התנגדות מצד השרים וחברי הכנסת שמעדיפים להתנהל באזור הדמדומים ומאחורי דלתיים סגורות.

הנבחרים שישכילו לאמץ את היוזמה, ינהלו את שליחותם בשקיפות מלאה יחזקו באופן ניכר את מעמדם ואת הקשר הבלתי אמצעי שלהם לציבור גם אם לעיתים הוא יהיה מלווה בביקורת.
יש הזדמנות להוביל שינוי תרבותי שתחילתו בשקיפות וסופו מתבטא באחריות שלהם לציבור.

אני מחזיק אצבעות לשר איתן שאכן יצליח להעביר את היוזמה ואני מבטיח שאם כך יהיה אפילו אני אציץ בסעיף הוצאות הלשכה ובתלוש השכר שלו. אבל עד שלא יוכיח אחרת עבורי הוא בבחינת השר לענייני כלום.

2 תגובות   קטגוריות: חברה