|
ספט'
29
|
כמה אמני גרפיטי חברו יחד בבניין נטוש בדרום תל אביב, רחוק מעינו הפקוחה של החוק, ויצרו להם את הקפלה הסיסטינית שלהם. know hope; zero cents; klone בוודאי עמלו קשות שיהיה מאד חבל אם לא תגיעו לשם. אז איפה זה? ברחוב אילת 20 פנו שמאלה למושבה האמריקאית-גרמנית, הבניין הנטוש הראשון שתראו (פינת אוארבך) היכנסו דרך החורים שבקיר (בזהירות). הנה כמה תמונות להנאתכם. עוד תמונות תמצאו במגזין reDesign.
 |
תגובה אחת קטגוריות: אורבני, אמנות ו תרבות שוליים |  |
|
ספט'
25
|
מזמן רציתי להניח את היד על השירים של חזי לסקלי, ועכשיו עם מבצעי 1+1 בצמת ספרים זה ממש משתלם.
"אני רואה את העולם מבעד לצעיף השמיני
שהותירה לי שלומית לאחר שעזבה את העולם.
שבעה היו לחפצים נדושים: בית, כלב,
מכונית, פקעת המבקשת להתפוצץ, ועוד דברים
שאין כל טעם לתארם.
ואלו השמיני מחליף צורות ותכונות.
בלילה הוא כרית המכסה את פני, לפנות בקר הוא שירה
שתפקידה, לפני הכל, להטעות,
ובצהרים – ניר מכתבים"
באר חלב באמצע עיר, חזי לסקלי
כל השירים 1992-1968/ הביא לדפוס: מאיר ויזלטיר, הוצ' עם עובד.
|
ספט'
15
|
כשנמלטים מהחום, מהפיח ומהאור הישראלי המכה ללא רחם אל תוך חללה החשוך והצונן של גלריה זומר, דופק הלב מתייצב באחת על מחוזות אפלים, צופני סוד, מטרידים. העיניים מסתגלות לביצות טובעניות והאוזניים למוזיקה היפנוטית משהו. המוח קולט תנועות רפיטטיוויות משל היינו ברחם או מחוץ לאטמוספרה, בוהים בחור שחור, ביקום אלטרנטיווי, ביצירים קוסמיים. אט אט מתחוורת ההכרה שגם אנו לוקחים חלק במיצב: גופינו נעים באיטיות, מגששים דרכנו בחלל מסמא, ומכל עבר ניבטים מיצבי הווידאו של יהודית סספורטס, הזייתיים ומדיטטיוויים. אם היתה לנו תת-הכרה היא היתה נפתחת ברגעים אלה כמניפה.
אחרי "שומר צל הפנינה" (זומר, 2004) ו"שומרי הסף" (ביאנלה בוונציה, 2007), סספורטס מרגשת שוב עם "קרעים קוסמיים", תערוכת יחיד הבנויה ממיצבי וידאו ומרישומים.
גלריה זומר, שד' רוטשילד 13, ת"א. עד 24/10
האייטם הופיע לראשונה במגזין reDesign
יהודית סספורטס, מתוך קולות מקומיים, 2009, וידאו. באדיבות האמנית, גלריה זומר לאמנות עכשווית, תל-אביב, גלריה אאיגן ארט, ברלין
|
מאי
10
|
היום התחיל עם הפאנל המרכזי של הפסטיבל – failing gracefully – בהנחיית פלוריאן שמידט מ-hi-res ומושון זר-אביב משועל, ובהשתתפות ג'ושוע דייויס (שחשף חבלה עסיסית מאתמול), ארון קובלין ו-PES. קצת חבל שנעדרו חברי הפאנל המיועדים סטפן סגמייסטר (שהופיע מאוחר יותר) והמוזיקאי אלווה נוטו. בהתחלה הציגו המשתתפים בקצרה משהו שקשור בכשלון – בין אם מדובר בכשלונות משלהם, כפי שעשה שמידט (כאשר עיצוב של פרויקט כלשהו לא התאים לתכלית שלו) או במתודות עבודה שקשורות בכשלון, כפי שהראה דייויס (כאשר הכנת שקופית של מספר שניות במצגת אורכת שבוע שלם).
השיחה בין היוצרים הלכה וגלשה למחוזות שונים של דיבור על כשלונות. כמה משפטי מפתח מעניינים מהשיחה: "כשזה מגיע ליצירתיות, אין כזה דבר כשלון" (קובלין); "להיכשל זה דבר חיובי, אבל מה עושים כשאין לך את הפריבילגיה להיכשל?" (שמידט); "יש להיכשל בכוונה, כדי שאחרים יוכלו ללמוד ממך" (דייויס). כשצופה בקהל שיערה בפני חברי הפאנל שהם "מפורסמים" ויכולים להרשות לעצמם להיכשל מפני שהלקוחות שלהם מוכנים לסבול את הכשלונות האלה, טענתה נדחתה במהירות. "תמיד נכשלנו, רק שעכשיו אנחנו נכשלים עבור לקוחות גדולים יותר – ונמשיך להיכשל," אמר פלוריאן שמידט בחיוך.
פאנל מעניין נוסף שהתקיים היום היה בנושא חומרה בקוד-פתוח (open-source hardware); אריק ווילהלם הציג את instructables, אתר DIY המלמד כיצד יוצרים מוצרים שונים באמצעים הזמינים למשתמש הביתי; פיטר קירן הציג פיתוחים שונים של ממשקי נגינה - למשל ה-Brick Table; ו-Gijs Gieskes שהלהיב את הקהל עם כמה דוגמאות חיות ועובדות של סינטיסייזרים ביתיים.
בין לבין, סיי סקוט הציג את העבודות שלו, שנדמה לרגע שנוצרו באמצעים דומים לאלה של ג'ושוע דייויס, אלא שסקוט יוצר אך ורק באמצעים ידניים – רפידוגרפים, סרגלים ומחוגות. השפה המקורית שלו מועתקת ומשוכפלת מדי יום על ידי סוכנויות פרסום המתאהבות באסתטיקה שלו, שהיא מאוד טרנדית היום, אבל שום דבר לא משתווה למקור…
הרבה ברודקאסט היה היום – סטודיו Renascent ההולנדי הציג את תוצרי הסדנה שהעביר במשך הפסטיבל; Digital Kitchen עשו פרזנטציה מרתקת (מכל הבחינות, אפילו השקופיות עצמן היו מונפשות ומדומות כמטול שקפים עתיק…) בנושא הפתיח שצילמו והפיקו לסדרה True Blood. במסגרת העבודה על הפתיח הם הסתובבו במשך ימים במדינת לואיזיאנה, נכנסו לבתים ולבארים וצילמו בפאתי הדרכים על מנת לאסוף חומרים מקוריים; Prologue סגרו את הפסטיבל עם קטע כותרות הסיום המיוחד שעיצבו עבור הפסטיבל, ומצגת מרשימה ועטורת כוכבים של העבודות ההוליוודיות שלהם (מה קרה בגטקה, האי של ד"ר מורו, איירון מן, ועוד רבים).
ההרצאה הגדולה של היום היתה של סטפן סגמייסטר, שעלה לבמה בשמלה שחורה מנוקדת והחל לדקלם ביקור הזוי במוזיאון הימי של ניו יורק. הסיפור נחתם כשברקע נוצרו בהדרגה המילים "Design & Happiness" בכפתורים צבעוניים. סגמייסטר הביא, בסגנון קולח וכובש, דוגמאות מתוך עבודותיו המסחריות – למשל עטיפת הדיסק של בריאן אינו ודייויד ביירן, שעוצבה כבית פרטי בכפר, לצד דוגמאות מתוך פרוייקטים אישיים שלו, "Things I Have Learned in My Life". נתבשרנו שאחת מהעבודות, זו העוסקת ב"אנשים שחושבים שהם תמיד נכונים", תוצג בקרוב במוזיאון ישראל…
ההשקעה בפסטיבל היתה ניכרת ביותר והעשירה את חוויית הביקור – לצד ההרצאות, המופעים והמיצבים עצמם, חולק עיתון יומי שהודפס בכל אחד מימי הפסטיבל, עם חדשות, ראיונות וכתבות בנושאי היום; קטעי וידאו ששודרו בין ההרצאות הביאו גם הם ראיונות עם חלק מהאמנים והמעצבים שהציגו וגם הקרינו עבודות שונות מהתחום; קטלוג של האירוע הכיל רפרודוקציות איכותיות של עבודות מאת כל האמנים המשתתפים; בלוג חי של האירוע תיעד את עבודת הצוות ותרם רבות לגיבוש והעלאת המורל וכמובן, הערות של מבקרים מטוויטר ריחפו על תקרת אולם ההרצאות ובכל רגע נתון אפשר היה לשאת עיניים למעלה ולקרוא משאלת טוויטר מקרית…
נכחנו פחות בהופעות המוזיקליות של האירוע, כי לא רצינו לפספס (כמעט) אף הרצאה… אך מהביקורים הקצרים בהופעות נוכחנו לשמוע שמדובר ביוצרים רציניים ומעניינים. את רוב ההופעות ליווה VJ אוטומטי של קווים ומשטחים צבעוניים, שנעו בהתאמה מושלמת למוזיקה, וסיפקו חוויה ויזואלית מרגשת לצד המוזיקה האלקטרונית.
יקח לנו זמן לעכל את כל מה שראינו ושמענו כאן… אין ספק שזו היתה חוויה מלאת השראה ומלהיבה. להתראות בפסטיבל הבא!
|
מאי
9
|
offf – day 2מאת אמיתי |
היום השני נפתח מאוחר (הרשינו לעצמנו לוותר על פאנל עיצוב מקומי ועלינו באומץ לאיזה טירה, תיירים), אך בסערה.
הייתי שמח אם החברים בchampagne vellentine היו משקיעים קצת יותר ברעיונות מאחורי הפרויקטים, וקצת פחות בלפרוע את השיער ולהיות כאלה אמנים-מעצבים-נאמנים-לעצמם-עשינו-פעם-פיץ'-לדיסני-אבל-היינו-משוגעים-מידי-בשביל-לעבוד-איתם.
רוברט פיטרס הגיע לחנך במובן הטוב של המילה, ועורר לא מעט השראה,
PES היה תענוג צרוף ושיתף גם בטריקים של מאחורי הקלעים,
פולה שר נתנה מופע אולד-סקול מרשים ומבוסס (אם כי לא חידשה המון ביחס להרצאה שלה בTED, למשל),
וג'ושוע דייויס, הו, ג'ושוע דיוויס. הרי ברור לכולם שלא עשה כלום באמת חדש כבר משהו כמו חמש שנים. הרי ברור לכולם שהוא מגיע לפסטיבל הזה כל שנה ומוציא שפנים נורא דומים מאותו צילינדר. אבל אנחנו סולחים לו, כי הוא פרפורמר בחסד, התמסטל מרד-בול, וגלגל אותנו מצחוק (וגם כי תמיד כיף מחדש לגלות שמישהו שמכוסה כולו קעקועים ובאופן כללי נראה כמו קלאסיקת זבל לבן אמריקאי יודע לעשות קסמים באקשן סקריפט).
גם היום די בלט כי המציגים בפסטיבל לא לגמרי יודעים איך לבלוע את הנושא של השנה, הכשלון החינני. פרט לדיוויס, שבאמת מרוויח מרנדומליות וטעויות, כל נואם מזכיר בכמה מילים את הכשלונות הרבים בדרך אל ההצלחה, אבל לא איך הוא דואג שהעבודות שלו יעבירו מסר מוצלח גם במקרה של כשלון לכאורה. גם זו חצי נחמה, כשכולם מראים עבודות פורצות דרך על גבול השלמות ומשאירים את הקהל מרייר ומוחא כף.
מחר היום הגדול מכולם, כולל פאנל בהנחיית מושון זר אביב שישוחח על נפילות בסטייל בין היתר עם ג'. דיוויס וכמובן סטפן סגמייסטר (אתם לא יודעים, אבל לאחרונה שרתם עליו בסדר. אחד אלוהינו? מצלצל מוכר?).
מאיר כבר נוחר בחדר,
לילה טוב מליסבון.
תגובות אחרונות