החודש הודפס ספרי: "אי שקט" שיצא בסדרת: "קיטובים נפגשים" בהוצאת כרמל, וזכה לתמיכת קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות ת"א. את הספר ערכה: נעמי בורנשטיין, ועיצב: מאיר סדן.
הספר אמור היה להגיע לכל חנויות הספרים, ברם, ספירות מלאי, מבצעי 4 במאה, ושאר ענייני שיווק מעכבים אותו מלהגיע לרשתות הגדולות והוא ינחת בסטמצקי ובצומת ספרים רק במהלך ינואר…
בינתיים תהיה השקה רכה וכבר בשבוע הבא תוכלו להשיגו בחנויות העצמאיות: תולעת ספרים, חותם ספרים, דורון ספרים, סיפור פשוט, והמגדלור. כולן בת"א. וכמובן לרכושו ישירות מהוצאת הספרים 02-6540578 (הם מבטיחים לא לגבות דמי משלוח).

עיצוב: מאיר סדן, צילום: אורית גולדברג, פרט מפרויקט גמר בצלאל בהנחיית הילה לולו לין

אז על מה הספר? הנה כמה מילים מתוך הקומוניקט שיצא לתקשורת:
בספר שתי נובלות: בראשונה אלמנה טרנסג'נדרית מנהלת ביחד עם חברתה, בית קפה ביפו. לכאורה לא קורה דבר בחייה הנוכחים, אולם דווקא המסגרת הנזירית של הסיפור מאפשרת את קיומו של מנעד רגשי רחב הרוחש מתחת לפני השטח. כמו בתמונה פרקטלית, חודר הסיפור הכללי ומתפרט ליסודותיו: כוס תה, בחישת סוכר, נורה שתש כוחה… כל הרגעים הקטנים מצטברים לעולם שזהותו – כמו גיבוריו – אינו נחרץ.  בנובלה השנייה –  דרך שברי זיכרונות לא רציפים בזמן ובמקום נחשף סיפורה של צעירה בת 22 – מחיי התבגרות ביפו האלימה ועד לניו יורק של תחילת שנות ה-80. מקבץ האירועים בחייה כמו חוליות נפרדות, שרק חוט המספרת שעובר בהן מצליח לכרוך אותן יחד ולהרכיב מהם עולם של יוצרת שלא הצליחה לבסס לעצמה אחיזה של ממש בחיים או במעשה היצירה..

זהו, מקווה שיעורר מספיק סקרנות כדי לשלוח אתכם לחנויות או לפחות לאתר שלי:
www.orernst.co.il

10 תגובות   קטגוריות: אמנות, כללי ו עיצוב

ביום שישי ראיתי את להקת המחול – Hubbard Street Dance Chicago במשכן האופרה בת"א. אז נכון שזוג כרטיסים עולה 500 ש' ונכון שאנחנו גרים 10 דקות משם וגם נכון שבאותו היום סתם התבטלנו בבית – עדיין, עם פתיחת ארובות השמיים, כשלנו בתזמון ואיחרנו ברבע שעה! מה שגרר את דחיפתנו ליציע של היציע, נפילה לא מסוגננת על גבר מגונדר, והרבה שששש… מסביב. מזל שההפסקה הראשונה הפציעה כעבור עשר דקות שאותה ניצלנו לחזור למושבים המקוריים (והסופר-מצויינים) שהיו לנו.

הלהקה – מדהימה, הטכניקה – לא רואים דברים כאלו: השורשים נטועים עמוק במחול הקלסי המוקפד, האלגנטי ושהלוקח עצמו ברצינות רבה (מידי), והזרועות שלוחות אל המחול המודרני העכשווי מלא המעוף והטבול בניצני הומור מתוחכם.
החלק הראשון (שראינו רק את סופו וממרחקים) היה מר-מתוק, עם מוזיקה של מנדלסון ומונטוורדי וקטעים מהפנטים ביופיים, הקטע האמצעי אמנם הציג את כל טווח התנועה שיכול להיות לרקדן אך שעמם בחוסר ייחוד, ובשלישי – פרצה שמחת בית השואבה עם מקצבים ערביים-צפון אפריקאיים המוכרים לאוזן הישראלית. הנה סרטון.

יפה – אין מה לומר, אבל ככל שהמופע התקדם התגנבה התחושה שאחרי היכולות הגבוהות נשארים מרוקנים. המחול לא מצליח להמריא ולסחוף. ולמה? אולי כי החיים בשיקגו ממש טובים, וכידוע במקום ממש טוב – הייאוש נעשה ממש נוח. הלהקה עושה הכל, ומתנסה במאה סגנונות אבל היא לא אומרת כלום, לא מרגישים עמוד שדרה.
הם רוקדים יפה – אבל הם לא רוקדים מהבטן
הם רוקדים נכון – אבל הם לא רוקדים אמיתי
אין מה לעשות, כשאין ללהקה אמת משלה – זה מורגש.
נראה לי שאני מעדיפה קצת חספוס, קצת טעויות, קצת "לא גמור", קצת התרסקות על הבמה, על פני 100% אסתטיקה נכונה ישר לפנים. אבל היה יפה! יפה מאד אפילו!

0 תגובות   קטגוריות: אירועים ו אמנות

מאחר ואני מיסיונר של מוזיקה טובה, ותחביב נפוץ שלי הוא להביא דיסקים איכותיים כמתנות לחברים או קולגות, יוצא לי לא פעם להכיר לעולם אלבומים משובחים. אבל לפני שבוע רציתי להכין אוסף ממיטב המוזיקה היהודית העכשווית, ואז זו כבר בעיה. אלבום שלם זו לא בעיה להביא כידוע, אבל אם אתם רוצים לצרוב אוסף על מנת לחשוף אדם מסוים לקשת רחבה של סגנונות, בזמן שאתם מקפידים כמובן שלא לגנוב מהאומנים (פשוטו כמשמעו) ולהוריד רק שירים בתשלום, זו בעיה בכלל לא פשוטה, מסתבר.
כבר הרבה שנים שמדברים כאן על iTunes מקומי. לתומי חשבתי בשנה האחרונה שכבר אין צורך בו – הרי יש לא מעט אתרי הורדות בתשלום – Songs של אן.אם.סי (שמועשר בתקופה האחרונה גם בתכני הד ארצי שנרכשה על ידה), iMusic העצמאי, וכמובן הפורטלים של החברות הסלולריות (אורנג' מאפשרת גם ללקוחות חברות אחרות להוריד שירים למחשב בתשלום) – כך שזה באמת מספיק. ובמילים אחרות, כבר יש iTunes מקומי, גם אם זה לא בדיוק השם שלו.
אבל זהו, שאנחנו עדיין לא שם. משימת צריבת האוסף התבררה כמפרכת במיוחד. את שולי רנד אי אפשר להוריד למחשב מאתר אורנג', אז הורדתי מאתר סלקום. את אביתר בנאי אי אפשר להוריד מאתר סלקום, אז הלכתי ל-Songs. ואת עמיר בניון אי אפשר להוריד משם אלא רק מאתר אורנג'. כך הסתובבתי בין האתרים, הלוך וסחור, ונרשמתי לחבילות שבדיעבד התגלו כמיותרות. בסופו של דבר דיסק עם 20 שירים עלה לי קרוב ל-100 שקלים, כולל חבילות "משתלמות" שאין לי מושג האם ומתי אשתמש בהן בעתיד.
כל עוד אותם אתרי הורדות לא יעבו באופן משמעותי את התכנים שהן מציעות להורדה למחשב, אני חושש שאנשים ימשיכו להוריד (כלומר, לגנוב) באופן לא חוקי. רוצים לשנות את השוק? תשתנו בעצמכם.

0 תגובות   קטגוריות: אמנות ו חברה