זה לגמרי ברור שהתמורות והשינויים באופן צריכת התוכן מתאפשרים דרך טכנולוגיות חדשות, אבל, הקטליזטור המאפשר אימוץ והתפשטות של טכנולוגיה חדשה, נמצא תמיד במודל העסקי. אינסוף הדיונים על ipad הצליחו להאיר רק ממד צר של המוצר, אני אנסה להרחיב על המגמה החדשה שהמוצר מייצג: הובלת שינוי מהותי במודל העסקי של יוצרי ובעלי תכנים. למעשה כל פורמטי התוכן הפכו להיות דיגיטליים ונגישים והרגלי הצריכה שלנו השתנו בצריכת המוזיקה, החדשות הווידאו ועוד…
לצרכנים אין סיבה לדבוק במודל רכישה המקנה בעלות על התכנים, אם ניתן לצרוך מה שרוצים מתי שרוצים ובהתאמה מלאה לעדיפויות שלנו. באנלוגיה - למה לקנות רכב אם אפשר לשכור - התשובה היא כמובן נוחות ומחיר
ואם המחיר יהיה זול יותר והנוחות רק תגבר, אז יש עוד למישהו ספק?
המהפכה הדיגיטלית שנתנה תוקף לשכפול וחיסלה את המושג הפיזי של המקור אפשרה הוזלת עלויות. המהפכה הבאה של ניידות תחסל את מושג הבעלות.
יש עוד חסמים תרבותיים ומנטליים שצריך להתגבר עליהם, לדוגמה, הצורך באספנות או צבירה והפטיש לאספנות מקור (זו הסיבה לפריחת שוק האומנות). שימו לב, גם ההורדות הפירטיות שאנחנו צורכים, לרוב אין בהם שימוש ובטח לא היינו רוכשים את המוצרים אם היינו נדרשים לשלם עבורם.
אני מאוד מקווה שילדי ישתחררו מהצורך הכפייתי של אספנות ובעלות על מוצרי תוכן דיגיטליים והסיכוי לכך הוא גבוה, משום שמכשירים כמו אייפד יכולים לשנות תעשייה ויכולים לשנות הרגלי צריכה ולכן האייפד נכנס ראש בראש בקינדל של אמזון- ספרים הם המעוז האחרון הדורש שינוי במודל העסקי.
אני באמת חושב שבתוך 10 שנים, ספרים יהיו מוצר לאספנים - אין שום סיכוי לתעשיית הדפוס כשאמזון מנסה להכתיב את המחיר של ספר דיגיטלי ומוכנה לסבסד ולהפסיד רק על מנת ליצור חוסר כלכליות בהדפסת ספר, ואפל מצדה יוצאת עם מכשיר המהווה את הבידורית הניידת והאולטימטיווית במחיר שווה לכל כיס.
לכן מכשיר עם מסך גדול יותר ממסך של אייפון ועם יכולות של הצגת תכנים בפורמטים שונים - יכול לשנות את אופן צריכת התכנים והמודלים העסקיים הקיימים.
המון פעמים אני מוצא את עצמי מול מנהלי שיווק המחפשים מיקוד וריכוז מאמץ במדיה האינטרנטית
כך גם הציפיות שלהם להשגת היעדים דרך הפתרונות המתבקשים של העברת מסר מזוקק וקריאטיב משובח
לרוב, מחלקות השיווק בארגונים לא השכילו להתרחב ולבנות שדרה ניהולית רחבה המסוגלת להשתלט על מה שרצוי לבצע במדיה הדיגיטלית.
חשבו לרגע כצרכנים שצריכים לקבל החלטת קניה של מוצר או שירות: מגוון האפשרויות לקבלת אינפורמציה או חוות דעת על המוצר הוא כמעט אין סופי. היכולת לבצע השוואת מחירים או לאתר מומחה הם מעבר לעכבר, לכן, מנהלי שיווק צריכים להשפיע על הצרכן בכל נקודת מגע - למעשה צריך לבצע המון פעילויות קטנות המתקיימות לאורך זמן ומשתנות בהתאם לקונטקסט ולקהלי המטרה.
אני לא מדבר על המדיה המסורתית שבה מדורות השבט עדיין מתפקדת, אלא על השלב המגיע לאחר יצירת המודעות ותחילת תהליך קבלת ההחלטות במדיה הדיגיטלית. הרי באנרים לבדם כבר אינם מספיקים, צריך גם את מנועי החיפוש, צריך את המדיה על הבלוגים והפורומים שלה, אתר החברה, ניוזלטרים, אפליקציות, ערוצי סלולר, וכמובן שימוש מושכל ברשתות החברתיות…
וכל זה תחת הפגנת נוכחות תמידית המתקיימת דרך עדכוני תוכן בתדירות גבוהה.
הכללים לא השתנו, כל המשווקים רוצים להשפיע על הצרכן , כולם רוצים ללכוד את תשומת ליבו, להניעו לפעולה או לפחות להטמיע את המסר. מה שהשתנה זה אופן צריכת התכנים ויכולת ההשפעה והתמיכה של המעגל החברתי בקבלת ההחלטות.
כדי להשפיע ולהניע לפעולה, צריך להגביר את הנוכחות התקשורתית באמצעות תכנים המייצרים אינטראקציה או תגובה אצל הצרכן, ועלינו לבנות חוויה חיובית המעוררת אהדה.
לדעתי מחלקות השיווק בחברות צריכות להפסיק לחשוב במושגים של פרסום במדיה הדיגיטלית ולעבור לחשיבה של תחזוק ערוצי מגע ישיר עם הצרכנים והלקוחות.
אלו דיסציפלינות חדשות והגיע הזמן להתרחב בכוח האדם הנכון למימוש יעדי 2010!
כמה אמני גרפיטי חברו יחד בבניין נטוש בדרום תל אביב, רחוק מעינו הפקוחה של החוק, ויצרו להם את הקפלה הסיסטינית שלהם. know hope; zero cents; klone בוודאי עמלו קשות שיהיה מאד חבל אם לא תגיעו לשם. אז איפה זה? ברחוב אילת 20 פנו שמאלה למושבה האמריקאית-גרמנית, הבניין הנטוש הראשון שתראו (פינת אוארבך) היכנסו דרך החורים שבקיר (בזהירות). הנה כמה תמונות להנאתכם. עוד תמונות תמצאו במגזין reDesign.
הרצון להיות מחובר online כל הזמן, לעדכן ולהתעדכן בזמן אמיתי מייצרת ציפייה לנגישות רציפה של מידע ושירותים מכל מקום ובכל זמן.
הרצף הזה גורם כמובן לטשטוש בין הפרטי לציבורי. זה לא דמיוני שבקרוב כל זר יוכל לדעת ולהכיר פעולות שעד זמן לא רב ראינו בהם מידע פרטי ואישי. הטשטוש משפיע על כל התעשיות, הרי הם יכולים להרוויח נקודות מגע נוספות עם הצרכן ולהיות רלוונטיים אליו תלוי מיקום, פעילות וזמן.
הנושא הזה מטריד אותי לא רק מההיבט של שמירה על פרטיות אלא יותר בגלל התנועה ההפוכה שהוא יוצר: במקום להגדיר גבולות עיסוק ואחריות, תנועת הרצף מטשטשת את ההבדלים בין תחומים שונים, שוברת את שרשרת המזון וגורמת לחוסר פוקוס, לדילול ולהשטחה.
גם במישור הציבורי, במקום לחזק את הרגולציה או לבצע הפרדה מובנת למשל בין הון לשלטון, דת ומדינה, אנחנו קונים את האשליה של חופש הבחירה, שלל האפשרויות ושהכול בשליטה. כי מה זה כבר משנה?
תעשיית השיווק צריכה להגדיר קווים אדומים, או להגדיר מהי אחריות חברתית.
בכוחנו לשכנע ולהדריך חברות שתפקידן הוא לייצר ערך, תפקידן לייצר מוצר טוב, תפקידן להיות שקופות ואמינות ורק אז לרכוש את אמונינו ולהרוויח כסף.
העבודה שלנו בשטחי המדיה "הפרטית" חברתית מחייבת שמירה על הקווים האדומים. יש הבדל מהותי בין פעילות פרסומית במדיה ציבורית עם שטחי פרסום מוגדרים, לבין מדיה הניתפסת כאישית וכחברתית וכפועל יוצא, מאפשרת הפעלת מניפולציות לא הוגנות.
המציאות החדשה מחייבת גם לחשוב על התאמת התכנים, המסרים והמוצרים לעולם של מולטי פלטפורם, לעולם המורכב של מולטי פורמטס, לעולם של חוויות שונות של צפייה בווידאו מסלולר, ממסך מחשב או ממסך טלוויזיה. קריאת טקסט בקונטקסט של רשת חברתית או בקונטקסט של בלוג.
אכן עולם מורכב ומאתגר. אבל הבסיס חייב להישמר- חייבים ליצור מוצר טוב ומוצר העומד תחת הקריטריונים של יצירת ערך ואמון.
הקמנו לקופ"ח חולים לאומית בלוג אינפורמטיווי בנושא שפעת החזירים. הבלוג מרכז אינפורמציה מפי מומחים בתחומי רפואה שונים, וכולל: מאמרים, פורום מומחים, שאלות ותשובות נפוצות, סקרים, מידע מהעולם, דף עדכונים בפייסבוק ובטוויטר וקישורים שימושיים לנוחות הקוראים.
אנחנו באמת מקווים שהמגפה תישאר רק כמגפה תקשורתית ושיפתחו כבר אנטי ווירוס יעיל
תגובות אחרונות