ארכיון פוסטים של הכותב 'דודו כהן'

מאחר ואני מיסיונר של מוזיקה טובה, ותחביב נפוץ שלי הוא להביא דיסקים איכותיים כמתנות לחברים או קולגות, יוצא לי לא פעם להכיר לעולם אלבומים משובחים. אבל לפני שבוע רציתי להכין אוסף ממיטב המוזיקה היהודית העכשווית, ואז זו כבר בעיה. אלבום שלם זו לא בעיה להביא כידוע, אבל אם אתם רוצים לצרוב אוסף על מנת לחשוף אדם מסוים לקשת רחבה של סגנונות, בזמן שאתם מקפידים כמובן שלא לגנוב מהאומנים (פשוטו כמשמעו) ולהוריד רק שירים בתשלום, זו בעיה בכלל לא פשוטה, מסתבר.
כבר הרבה שנים שמדברים כאן על iTunes מקומי. לתומי חשבתי בשנה האחרונה שכבר אין צורך בו – הרי יש לא מעט אתרי הורדות בתשלום – Songs של אן.אם.סי (שמועשר בתקופה האחרונה גם בתכני הד ארצי שנרכשה על ידה), iMusic העצמאי, וכמובן הפורטלים של החברות הסלולריות (אורנג' מאפשרת גם ללקוחות חברות אחרות להוריד שירים למחשב בתשלום) – כך שזה באמת מספיק. ובמילים אחרות, כבר יש iTunes מקומי, גם אם זה לא בדיוק השם שלו.
אבל זהו, שאנחנו עדיין לא שם. משימת צריבת האוסף התבררה כמפרכת במיוחד. את שולי רנד אי אפשר להוריד למחשב מאתר אורנג', אז הורדתי מאתר סלקום. את אביתר בנאי אי אפשר להוריד מאתר סלקום, אז הלכתי ל-Songs. ואת עמיר בניון אי אפשר להוריד משם אלא רק מאתר אורנג'. כך הסתובבתי בין האתרים, הלוך וסחור, ונרשמתי לחבילות שבדיעבד התגלו כמיותרות. בסופו של דבר דיסק עם 20 שירים עלה לי קרוב ל-100 שקלים, כולל חבילות "משתלמות" שאין לי מושג האם ומתי אשתמש בהן בעתיד.
כל עוד אותם אתרי הורדות לא יעבו באופן משמעותי את התכנים שהן מציעות להורדה למחשב, אני חושש שאנשים ימשיכו להוריד (כלומר, לגנוב) באופן לא חוקי. רוצים לשנות את השוק? תשתנו בעצמכם.

כשכבר נדמה היה שאי אפשר לשכלל באופן משמעותי את תעשיית הצילום, באה חברת פוג'י ומציגה מצלמה תלת-ממדית בעלת שתי עדשות. להדפסת התמונות תצטרכו להצטייד בנייר מיוחד

מצלמת וידאו תלת-ממדית כבר יש (תודות לחברת פנסוניק), ואילו עכשיו גם הסטילס נכנס לתמונה. בחודשים הקרובים תשיק חברת פוג'י מצלמה מהפכנית חדשה בשם FinePix Real 3D, שמצלמת תמונות בתלת-ממד באמצעות שתי עדשות. כדי לראות את הממדים השונים יש להדפיס את התמונות על נייר מיוחד, ומן הסתם בעתיד יהיה ממשק טכנולוגי מתאים להצגתן גם על גבי המחשב או הרשת. למקרה שתהיתם, לא יהיה צורך במשקפיים מיוחדים כדי לחוות את התלת-ממדיות.

הכל זה עניין של טיימינג. אם נניח מכשיר הנוקיה הצבעוני הראשון היה יוצא היום – הוא היה נדחה בבוז, למרות שבזמנו נחשב לשוס גדול. אם מישהו היה משיק שדרוג של הדאבל-קאסט למכשיר בעל ארבע קלטות, אף אחד לא היה מתרגש. אבל כשממציא הדיסק און קיי, דב מורן, מעורב – אני חושש שיותר מדי אנשים חששו להעיר לו בנימוס שהיי, עם כל הכבוד – זה לא זה.

המודו הוכרז לראשונה ב-2008, ואני מודה שגם אני התלהבתי מהרעיון: מכשיר סלולרי מודולרי שמחליף ג'אקטים ויכול לתת לנו את התחושה שמדובר במכשיר אחד – והכל בזול יחסית. אבל בהשקה האחרונה בסלקום, על עיכוביה השונים, זה נראה כבר לגמרי אחרת… העולם הסלולרי ממש לא זקוק היום למודו. ראשית, למה לי להעביר את הטלפון בין ג'קטים שונים שלכל אחד מהם פונקציה אחרת (GPS, נגן מוזיקה וכו') כשכמעט כל המכשירים החדשים היום מכילים את כל התכונות ללא טירחת ההחלפה? שנית, נראה לכם הגיוני שאדם שחצה את גיל 18 יתעסק כל הזמן עם הג'קטים על מנת להחליף מכשירים בין העבודה, שעות הערב, הבילויים וכו'? מישהו מכם מחליף תוספות דומות ברכב שלו, במשקפיים או בנגן ה-mp3 שלו? ועוד לא דיברנו על הנחיתות הטכנולוגית של המודו – דור 2.5 בעידן של מכשירים בני דור 3.5, כמות זיכרון מוגבלת וג'קטים שנראים כמו פאנלים עתיקים שנמצאים בחלון ראווה מאובק של חנות סלולר פרטית בתחנה המרכזית הקרובה למקום מגוריכם.

אז מי צריך את זה? לא אני, ולא שנת 2009. דב מורן המציא משהו נהדר, אבל פספס את הרכבת. היום, בעולם של אייפון ופרה-פאלם, אולי רק במדינות העולם השלישי מחכים למודו. וגם זה בכלל לא בטוח.

אפליקציית אייפון העושה שימוש בטכניקת Augmented Reality מרחיבה את גבולות הניווט בזמן אמת.
כבר שנים שמדברים אתנו על מציאות מורחבת ועל שימוש בטכנולוגיה לקבלת פרטים על המקום שאנו נמצאים בו בזמן אמת. כך למשל אפשר  להגיע לקניון ולדעת בדיוק, בזכות חיצים שיופיעו על מסך האייפון, היכן נמצאת מסעדת הבשרים הקרובה, או לגלות היכן ממוקם המותג המבוקש… חברת Acrossair היא החתומה על האפליקציה החדשה. רק תביטו במציאות שלפניכם (דרך מצלמת האייפון, בדיוק כמו בזמן צילום) ובתוך כך תקבלו על הצג אינפורמציה. התוכנה, שנראית כאילו יובאה מסרט מדע בדיוני תוכל לכוון אתכם בתחנות הרכבת התחתית בניו יורק ובלונדון, תציע זמני נסיעה, חיצים מדריכים ושלל מידע חיוני. כרגע רק שם אבל כמובן שהשמיים – תרתי משמע – הם הגבול.

לצפייה בסרטון.

רובנו לא אוהבים לחשוב יותר מדי על סיטואציות עתידיות שליליות (ביטוח חיים? צוואה? תעודת אחריות?). גם בתחום הגיבויים למחשב רובנו לא אוהבים להתעסק בשוטף. והאמת? בצדק. למי יש כוח לגבות תיקיות וקבצים מדי, נניח, שבוע? רובנו מעדיפים להפקיד את עצמנו לחסדי ההארד דיסק, ולסמוך שהוא לא יתפגר לנו פתאום באמצע יום שרבי (או שלא ייגנב\יפורמט בטעות\יו ניים איט…). אני, כפרנואיד קלסי בכל מה שקשור לעבודה, בכל אופן מאז שראיינתי את דניאל סלומון ורק באמצע גיליתי שמכשיר ההקלטה לא עבד, וכשקבצים עליהם עבדתי ממש קשה לא נשמרו בגלל הפסקת חשמל לשתי שניות – אני לא לוקח יותר צ'אנסים! היום אני מקליט ראיונות בשני מכשירים (מכשיר ההקלטה והסלולרי שלי), ה-Word מתוכנת לערוך שמירה אוטומטית מדי דקה, אבל לגבי גיבוי שלם של תיקיות, תמונות, מוזיקה וכו' – מודה שאני עצלן. עם כל הכבוד לארכיון הדיגיטלי שלי, אין מצב שמדי שבוע אזכור לגבות תיקיות ספציפיות לתקליטור די.וי.די. ואם כבר פרנויה – מה יקרה אם תפרוץ פתאום שריפה שתכלה את המחשב על תקליטוריו? או שיבוא גנב? וכו' וכו'.

ובכן, הגענו לפואנטה. השירות החצי-ותיק Mozy פוטר אותי מהתעסקות עם גיבויים למיניהם. מדובר בתוכנה פנטסטית שמותקנת על המחשב ומגבה תיקיות ספציפיות שהגדרתם באופן אוטומטי – או כשהמחשב לא פעיל או בנקודות זמן קבועות מראש. זה מהיר, זה יעיל, זה שני ג'יגה בחינם, ואם תצרפו חברים נוספים, תקבלו רבע ג'יגה על כל אחד מהם במתנה. הנה, נסו את Mozy כאן, ובאותה הזדמנות גם נעשה עליכם קופה. איך אומרים שם ב-ynet? זה WIN-WIN!

מאת: דודו כהן

[דודו, מערכת פילטרנט: שוקלת להצטרף ולסדר אותך בג'יגות :]


ראשי תיבות של:
Really Simple Syndication
(בעברית: סינדיקציה מאוד פשוטה),
תקן בינלאומי להפצת תכנים ברשת האינטרנט. טכנולוגיה המאפשרת
לגולש לקבל את התכנים שהוא בוחר ישירות למחשבו,
ולרכזם בדפדפן או בתוכנה לקריאת חדשות מבלי לבקר באתרים עצמם.

למידע נוסף לחצו כאן