אתמול עם זרימת הידיעות הראשונות מאירוע הירי במרכז הנוער ההומו לסבי החלטתי שזהו זמן טוב לבדוק אם טוויטר יתן ערך מוסף כלשהו. מיותר לציין שהאירוע מקומם, גזעני (כנראה) ופחדני, וככל שיתברהו הפרטים אפשר יהיה לעדכן כאן סופרלטיבים נוספים. ברצוני לבדוק מה קרה מהזוית הטויטרית בלבד. על רקע כל גלי ההייפ השוטפים אותנו בשבועות האחרונים מצד התקשורת בארץ שגילתה את שירות הציוצים בשעה טובה, האירוע הזה הוא מקרה מבחן לא רע בכלל עבור הטוייטר הישראלי. בני הנוער שנכחו באירוע אמורים להיות מחוברים לשירות חזק מאד. כמו כן האירוע התרחש בלב תל אביב, מה שמקרב אותו עוד יותר אל פרופיל המשתמש האינטנסיבי הקלאסי.
לא אשקר. ציפיתי לעדכון חי מהשטח. ציפיתי לוידאו קצר מהפלאפון של אחד הפצועים, אומר לאמא שהכל בסדר תוך כדי נסיעה באמבולנס (וש"אגב, אני הומו"). צפיתי לתיאורי אקשן ממקור ראשון, או שני, או שלישי. בעולם טויטרי מושלם לא היה מוגזם גם לצפות לכמה פוסטי-נאצה קצרים מהרוצח היורה (בהנחה שאכן מדובר באירוע על רקע שנאת הומואים ולסביות), תוך כדי שהוא בורח ממחסומי המשטרה.
וזה מה שהיה לנו:
כמה ציוצים קצרים ואינפורמטיביים, שבעיקר מפנים אותי לטלוויזיה ואתרי החדשות,
הוידאו האווירתי הזה,
כמה ציוצים שזועקים בלשון נקיה מידי נגד האלימות כלפי הומואים ולסביות,
בדיחה אחת לא מוצלחת על גייז,
ביקורת אחת מוצדקת כלפי אופן הסיקור בתקשורת,
ואולי ההודעה הרלוונטית היחידה, על צעדת המחאה שקרתה באותם רגעים לכיוון המרכז בו התרחש הירי.
רק מהפריט האחרון ברשימה הקצרה הזו קיבלתי מידע אמיתי, כזה ששווה לקבל ב-LIVE. אם רוצים לארגן צעדת מחאה מעכשיו לעכשיו, טויטר הוא כנראה מקום מצוין להתחיל בו. יותר מיידי ממייל וגם מפייסבוק.
מאכזב קצת, לא? גם אם לא קיבלתי את הדרמה מהשטח שחלמתי עליה, אפשר היה לצפות ליותר. ליותר מכמה ציוצים אינפורמטיביים שגם ככה הייתי מסתדר בלעדיהם.
יכול להיות מאד גם שאני טועה. שבלילה כזה דווקא רוב האנשים יחשבו שצהוב מידי להתיימר לסקר את האירוע מבפנים, ושלא כאן טויטר צריך להיבחן, אלא דווקא בחיי היום-יום. עם עדכונים שגרתיים יותר על מה אני עושה עכשיו, איזה וידאו חתולים גיחך אותי היום ביו-טיוב, ומה אני חושב על מה שאני חושב. אני פשוט הבנתי את טויטר אחרת, כיותר משורת סטטוס שכבר יש לי בג'ימייל ובפייסבוק.
תגובות אחרונות