שתי טעויות קריטיות היו לסלקום ביום שישי ה-21.5 בפארק הירקון בת"א, 1: טעות במיקוד המוטיבציה ובזיהוי קהל היעד, 2: טעות קשה בביצוע.

אבל נתחיל עם הברכות: היוזמה היתה מקסימה – על אסדות ישוטו לאורך נחל הירקון נגנים שינעימו את זמנן של משפחות שיערכו פיקניק על שתי גדות הנחל. הרפסודות ישוטו בנינוחות ויעניקו תחושה שגם לתל אביב יש את נהר המיסיספי שלה וגם על גדותיה יכולות להיווצר אגדות כהקלברי פין ותום סוייר. משפחות ישבו לשתי הגדות, יוציאו כריכי מלפפונים על מפות משובצות (בצבע סגול), וכמיטב הבנתם של סלקום – משפחת ישראל מגוונת ועל כן יוצעו גם כמה סוגי מוזיקה.
ביחד עם מזג אוויר מופלא – כמעט שאי אפשר לטעות כאן.
ובכל זאת על אף יוזמה מחממת לב המבצע שהושקעו בו עשרות רבבות דולרים – נדמה שכשל. מדוע הקהל לא נהר בהמוניו? אמנם היו אנשים אבל כ-70 אחוזים מהם גם כך ממלאים את הפארק בימי שישי.

אולי זה קשור לאופיה של סלקום ולמהלכה הקלגסי גם כשהיא יוזמת משהו נחמד? כנראה.

ראשית, ברמת הביצוע: צירי תנועה נחסמו ורחובות שולטו בההפנינג של סלקום, דגלי סלקום ועיריית ת"א ניטעו במרווחים של מטר וחצי – לאורך הפארק, ואם לא הבנו שמדובר בנוכחות סלקום הרי שתכף המפגע הגיע: האסדות היו מצופות סלקום - מיתוג להגעיל.  8 רפסודות=8 קופסאות ענק של סלקום. כדי שלא נשכח מי מעניק לנו מוזיקה שמיימית דרג ז׳. בפועל זאת היתה פרסומת ארוכה מידי לסלקום עם מוזיקת רקע אקלקטית מידי:האסדות הסלקומיות אוכלסו במוזיקת ראפ עם התקווה 6, בקאברים לשירי להקת אבבא ( ווטרלו – שהיתה דווקא נחמדה), מוזיקה אמריקאית, ברזילאית ושירי ילדים (כולם קופצניים ומביכים ביותר), דודו אהרון בגזרת המזרחיות, ושירי מיימון בגזרת פופ-סלב.

כנראה שאנשים לא מאוד מטומטמים לפחות לא בתל אביב. אפילו תחנות חלוקת המתנות שהקימו בפארק (בתמורה לשליחת סמס ואולי תזכו במפה סגולה) – היתה שוממת. נדמה שמדינת ת"א נצחה את כל מה שסלקום מייצגת ביום ההוא.
רוצים לתת ערך? להציע משהו נחמד? לכו עד הסוף. רפסודת פרחים לשירי אבבא, רפסודה קרנבלית למקצבי ברזיל, עזבו את שלטי סלקום – אנחנו באמת לא נשכח שזה אתם, אפילו נעריך אתכם יותר.

שנית, חוץ מרמת ביצוע גסה והמונית היה פספוס במוטיבציה ובקהל היעד.
אם המוטיבציה היתה לשמש כמוזיקת רקע  לנופשים – הם לא היו צריכים נואשות לגייס את השתתפות הקהל (האדיש) משל היינו בבריכת האג-דו-דו-דו.
אם המוטיבציה היתה לשמש כמופע פארק עתיר התלהבות – הם היו צריכים להביא כוכבים ולשווק זאת לצעירים ובני נוער, שהרי בינינו, פיקניק משפחות זה הורים עייפים ילדים קטנים ואולי סבתא מבודחת ודוד עמוס טסטסטורון .
והכי חשוב – ובבכל מקרה – הם לא היו צריכים לארוז את זה בצורה מגעילה של פרסומת סלקום לפנים. זה היה מביך לראות את הפרסומת הארוכה בעולם.

זה נכון שכל מהלך של סלקום נבחן בעין צרה וביקורתית ובאמת שזה מרגיז שהם באים עם רצון כן לפרגן לנו ואנחנו נמצא משהו רע להגיד… אבל מה לעשות שגם כוונות טובות נהרסות בדרך למימוש על ידי שיקולי שיווק וראוותנות או סתם אנשים לא מוכשרים שבידם ניתנה הסמכות לבצע. כך או כך, יש להעריך את היוזמה ולקוות שהביצוע הבא יצליח לדבר לקהל בגובה העיניים. בקיצור, זה יפה שחיזרתם והבאתם פרחים בפעם תשתדלו בלי האונס.

או כמו שאני אומרת לבני כשאנו עומדים בפני בית מפלצתי נוטף עושר – תראה איזה יופי, זאת ההוכחה שכסף בסופו של דבר לא יכול לקנות הכל – גם כשזה שייך לממלכת החומר.

למעלה: הדמייה לרעיון קסום, למטה: תיעוד של מימוש עגום!

קטגוריות: מיתוג ו שיווק