לא , לא, מדובר במנה עיקרית אלא בעודפים מסנדוויץ' סטנדרטי שנמכר בכל דלי שמכבדת את עצמה בניו יורק…
נסו להזמין קפה קטן בסטארבקס ותקבלו כוס שתוכלו לגור בה. קטן הוא TALL – הסבירו לי. וכשהתעקשתי על כוס קטנה יותר הבהירו לי בחיוך מלא רחמים כי הכוס הקטנה של פעם יצאה מהמחזור.
אמריקה מתרחבת וזה לא משהו חדש. מה שמוזר הוא שכולם בעניין של בריאות, וכל מיני מוצרים שהוציאו מהם את הקלוריות (כן, גבינה צהובה תעשייתית ומזעזעת העיקר שהינדסו לה את הקלוריות), חנויות עם אוכל אורגני , ומכל ספייס בקומה שנייה רואים עשרות אנשים עובדים קשה בג'ים. הכל טוב ויפה אבל אין להם הרבה סיכוי כי הם הוציאו את ה"קטן" מהתפריט שלהם.
מחקרים הוכיחו שאנחנו אוכלים גם עם העיניים, ואם, לדוגמה, נשים לילד צלחת קטנה מלאה כל טוב הוא יגמור את האוכל. אך אם כעבור מספר ימים נגדיל את הצלחת והמזון – הוא יגמור גם אותה. מסקנה: תאבון הילד "גדל" לממדי המנה. לכן, בחינוך לתזונה נאותה, ובכלל בחינוך, המטרה הכי גדולה היא להציב גבולות. לצמצם את הצריכה, להתרגל לאכול למידתך.
אם אתה חי בארה"ב רוב הסיכויים שהלך עליך. לעמוד מול הקטן שלהם זאת משימה בלתי אפשרית. הכוס גדלה, ואתה גם יכול להגדיל עוד ב-99 סנט, ואם לא – תמיד אפשר לעשות ריפיל. והנה, עוד צרה במסעדות: איך שלגמת שני זיפים מכוס המים\קפה מיד עומד מישהו וממלא לך אותה כך שאתה מתבלבל ולא זוכר אם שתית שתי כוסות, כוס וחצי או שבע. מזל שיש שלפוחית שתן.
בקיצור, אי אפשר לדבר על בריאות, תזונה והרזייה מבלי להתחשב בכך שבכל רגע נתון מישהו מגדיל משהו, ועד שאמריקה לא תחזיר את ה-small (אגב, גם בבגדים) למדפים – אומת השמנים תמשיך לשגשג ולהתרחב.
 |
קטגוריות: חברה |  |
http://thisiswhyyourefat.com/
הכלכלה החופשית, המונהגת ע"י האמריקאים, פועלת על העקרון לפיו הדרישה הולכת וגוברת. מכיוון שקצב הריבוי הטבעי של האמריקאים לא מספק, הפרמטר היחיד שניתן להגביר הוא הכמויות אותן צורך כל אדם.
צריך שינוי יסודי וחינוך מגיל קטן כדי שדברים יזוזו – לא נראה שזה על הכוונת בעולם המערבי המנוון