בימים אלו חוגג חוק העישון שנתיים. מזל טוב, באמת. חייהם של רבים השתנו ללא היכר, עד לכדי הפיכתם לאנשים שונים בתכלית, ריחניים, נעימים ואדיבים.
אולי מוקדם לקבוע, אולם מבעד לאדי העשן שעדיין מכסים את מיטב הברים בתל-אביב וירושלים, נראה שהחוק נחל כישלון חרוץ. מה שעבד באירופה ובארה"ב, באופן מאוד לא מפתיע, שלא לומר – צפוי, התמוסס תוך שבועות ספורים בישראל.
איך ייתכן, יתהה לעצמו גלעד ארדן, שחוק כה חכם, הומניטרי, מתבקש וצודק, כשל כישלון מהדהד?
איך ייתכן שהשינוי העיקרי שהביא החוק הוא בעיקר עידוד היצירה של עכברי הברים? כעת הם יוצרים מונומנטים מרשימים מעיגולי קרטון שנודעו בעברם כתחתיות לכוסות הבירה, מעשנים בדרכים ורסטיליות ורבות רושם (נשיפת העשן לצד הרחוק מדלת הכניסה), ובאופן כללי נהנים מהחיים, למעט קנס מזדמן וחריג לחסרי המזל הבודדים שבהם.
אם תשאלו את השר ארדן, מדובר באזלת ידם של העיריות, של הפקחים, של בעלי הברים, של הציבור הלא-מעשן ואפילו של המעשנים עצמם, שסירבו לקבל באהבה ובחיבוק חוק המציל אותם מעצמם. כולם אשמים מלבד המחוקק.
נכון שהנטייה הבסיסית, הראשונית, היא להאמין שהישראליות המיוזעת היא האשמה, שברור שחוק בישראל נולד לתוך בוז מלגלג עוד בטרם יצא לאוויר העולם. אם כך, מדוע נאכף החוק במקומות מסוימים, כמעט כל קניון, מסעדה, בית קפה ודומיהם, אך בברים ובמועדונים ממשיכים לפמפם עשן?
השר ארדן וחבריו לא השכילו לפרוט לפרוטות חוק שיש לו השלכה חברתית רחבה. אם נעזוב לרגע את המעשנים עצמם, הם הרי ממילא לא יודעים מה טוב בשבילם, ונסתכל על בעלי הברים והמועדונים כעל בעלי עסקים המעוניינים להתפרנס ולהרוויח, נגלה שבחודשים הראשונים לחוק העישון הם דיווחו על ירידה ממוצעת של 25% בהכנסות. האם מישהו גילה רצון קל שבקלים לפצות אותם או למצוא להם פתרון כלשהו? ישנו פרדוקס מסוים בכלליות של החוק: מצד אחד ייאמר, בצדק גמור, שמדובר במקומות ציבוריים, מושג כוללני ומעורפל כשלעצמו, מצד שני זהו מקום פרטי לחלוטין כאשר מדובר בהפסדים שנגרמים לו.
אין דינו של בר תל-אביבי, ירושלמי, הרצלייני או דימונאי כדין מסעדה, בית-קפה או אולם קולנוע.
אומר השר ארדן, על שלל המחקרים שקרא, שאחוז המעשנים באוכלוסיה הכללית עומד על 20. נניח. האם מדובר על אותו אחוז באוכלוסיית הבליינים? האם פתרון תיחום רבע מהמקום תופס במקרה של בר שכונתי המכיל 40–50 מקומות ישיבה? ובכלל, האם המבנה של רוב הבארים (מבנה ארוך וסביבו כסאות) מאפשר את פילוחו והצבת חומת מגן בתוכו, שתבודד את המפגעים מאלו המתחננים לנשום אוויר צלול?
נדמה היה שהחוק נועד מלכתחילה לחוקיות של הברירה הטבעית. לשרוד היכן שנדמה שהוא צודק והגיוני, כמו במסעדות למשל, שבהן סועדים גם ילדים, מבוגרים, נשים בהריון וסתם רבים הבאים לנפוש קולינרית, ללא שינשפו את עשן ה"מרלבורו" לפרצופם, ולגווע במקומות בילוי כמו בארים ומועדונים, שבהם הלקוחות הם לרוב אנשים צעירים הבאים לשתות ולהתפרק, לעתים עם סיגריה בפה.
יש חשיבות עצומה לחוק שכזה, אין מדובר בחוק שולי הנופל לקטגוריה של חוקים ירוקים זניחים או בחוק קטנוני שנועד להדביר את אוכלוסיית המעשנים, כמו ששמעתי מפי אנשים לא פעם.
מדובר בחוק עקרוני וחשוב שמוצא לנכון להגן על מי שאינו מעשן ומעוניין להימנע גם מעישון פסיווי. באופן שהחוק מתקיים הוא פוגע לא רק במעשנים – אלא גם באלו שלא. לא מספיק שאינם זוכים להגנה מעשית בהיעדר אכיפה ראויה, עכשיו הם גם נתפסים כמשביתי שמחות טורדניים.
בפעם הבאה שהשר ארדן מחוקק חוק ראוי שיבדוק על מי הוא חל, מה הסיכוי שייאכף על מנת שלא ישים אותו ללעג, ואיך ניתן להבדיל בגוונים נוספים מלבד השחור והלבן שבהם הוא רואה את הדברים.
עד אז ימשיך החוק להתפוגג בתוך ענני העשן המיתמרים.
טמיר גונן הוא סטודנט לתקשורת ומעשן חובב
 |
קטגוריות: חברה |  |
טמיר, איך זה בארה"ב או באירופה? למה שם זה הצליח ?
אולי שהחוק יתייחס לכל המקומות למעט ברים ומועדונים? ככה גם החוק יחשב לסיפור הצלחה, וגם יניח להווי שוכני הברים על עשנם המסתלסל…
אמנם אני מסכימה עם הבעייתיות שבחוק (וגם עם האבחנה שבישראל הוא התקבל בזלזול מראש), אבל חייבת להודות שאני נהנית לצאת לפאב – ולא להיות חייבת לחפוף את הראש מיד אחר כך ולזרוק את הבגדים מיד למכונה…
העישון הפסיווי אגב – לא ממש מדאיג אותי… בחזקת "יאללה יאללה".
אין ספק שהחוק עשה רק טוב למסעדות ובתי קפה, ומקומות דומים רבים. השאלה האמיתית (ובעצם הכי רלוונטית) היא באמת הפאבים.
אני מודה שהריח דוחה אותי והעישון הפסיבי אותי כן מדאיג אבל אני בהחלט מבין עצימת עיניים מבעלי עסקים שלא רוצים לאבד אחוז טוב (או לא טוב) של לקוחות קבועים. אבל – אין ספק שמאז החוק אני ורבים מחברי הולכים בתדירות גבוהה יותר לאותם פאבים שכן מקפידים (ויש כאלה) אז אולי ניתן לטעון שעבור המעשנים שיפסיקו לבוא יגיעו (עם הזמן) לקוחות שעד עכשיו נרתעו.
אגב, אני מאמין שאם תנתן להם אלטרנטיבה המעשנים בהחלט ישתפו פעולה – במקומות שיכלו ופיתחו שטח חיצוני למעשנים בהחלט שמתי לב שבחוץ מלא במעשנים, ובפנים אין.
"אור ארנסט
אולי שהחוק יתייחס לכל המקומות למעט ברים ומועדונים? ככה גם החוק יחשב לסיפור הצלחה, וגם יניח להווי שוכני הברים על עשנם המסתלסל…"
ברוח זו אני מציע שחוק ביטוח לאומי יחשב רק על מי שעובד, כך יניחו לי כסטודנט ואחוזי הגבייה יזנקו.
הי, נדב, אתה מחיפה במקרה? רק הם אומרים "פאבים" חח
ולהערתך, למה הלכת רחוק? הרי החוק מכיר ב"אזורי עישון" שיחילו את זה על כל מועדון שמבקש זאת – ושהביקור בו יהיה לשיקול המבקרים
קודם כל-תודה על התגובות חבר'ה.
אודי- לשאלתך, אני ממש לא דוקטור לנושא ובעיקר מדבר מהבטן (לעיתים גם מהגרון)
אבל לדעתי צריך להפריד בין מה שמתחולל בארה"ב ובאירופה ממה שקורה כאן מכמה טעמים:
בארה"ב תופסים בעיה בכללותה, שים לב שכשנושא בעייתי צץ, הטיפול בו הוא שורשי ועמוק יחסית, הדרך היא שינוי תפיסה של דעת הקהל, ככה היה עם העישון, שהפך בהדרגה ללא "אופנתי" וכך עושים גם בנושא ההשמנה או ליתר דיוק השמירה על המשקל והתזונה.
בכלל נדמה שבארה"ב קל יותר ליצור זרם מרכזי סוחף.
שנית, בשביל להיות הוגנים, כשאנחנו מדברים על ארה"ב, אנחנו מדברים תכל'ס על ניו-יורק, שם לרוב המועדונים גדולים מספיק, "מגה-בארים" בשפתינו, אין שום בעיה ליצור סקטור למעשנים. זה לא אומר אגב, שאנחנו מודעים למה שקורה בבאר שכונתי בארקנסו, אוקלוהומה, בוסטון וכו'…
אחוז המעשנים בארה"ב ובאירופה יורד לא בזכות החוק, אלא בשילוב של עוד גורמים ממתנים וזו הייתה הכוונה- חקיקה בלבד היא סוג של ירייה באפילה- וזה ממש לא מספיק.
מה שבהחלט הפתיע אותי, היא עיר כמו לונדון, שבה יש אחוז צעירים מעשנים גבוה יחסית ואיכשהו, עד כמה שידוע לי, שם זה תפס,למרות שבדומה לכאן מדובר במהלך דרקוני, פחות או יותר.
בכל מקרה שאלה מצוינת וכן- ייתכן שה"ישראליות" כן אשמה בכל.
במה שונה היחס לחוק הספציפי הזה מהיחס לחוקים אחרים? אין מה לעשות, כמעט כל חוק בארץ מישום רק אם הוא נאכף. מעבר לשוד, רצח וכדומה, אף אחד לא שומר על החוקים אם הוא יודע שהוא לא יתפס (מבינים את זה רק אחרי שרואים את היחס של עמים אחרים לחוק)
העניין עם חוק העישון שאין שום דרך לאכוף אותו.
טמיר תודה- אולי נשאר רק לברך שהישראלים הם פחות מותגיסטים ופחות ממושמעים מהקהל בארה"ב
במקרה של חוק העישון אני לא מאמין באכיפה מוגברת- זה רק יחזק את הקוליות של העישון
רק לחץ חברתי יכול לממש את האכיפה
ובמתכונתו הנוכחית של החוק, רובם מבינים שהוא אובר התייפייפות ולכן החוק תופס, אבל בקצב איטי.
אפשר גם אפשר לאכוף – עובדה שהצליחו בחודשים הראשונים כשהיה מספיק רצון. אני לא יודע כמה אנשים יודעים אבל הקנס הוא 5000 ש"ח שרירותי על כל מעשן ל*בעל עסק* ולא למעשן עצמו. לא משנה כמה המקום מצליח זה מייצר הפסד, פשוט צריך לצאת לשם ולדפוק בכל פאב איזה קנס או שניים בחודש והבעלים יבינו. למה לא עושים את זה? לא יודע. כנראה כי האכיפה היא של הרשות ולא של איזה פקח משרדי או משטרתי.
אגב צודק טמיר בנוגע לארה"ב, הקלות שבא ניתן להוביל שם את האנשים כמו עדר היא חסרונם ויתרונם. כך גם אצלנו רק הפוך!
אגב אודי – אין לי בעיה שיאכפו את החוק עד שזה יהיה הדבר הכי קול לעשות בחוץ