בעוד שהפרסומות בטלוויזיה הלכו והתמתנו עם השנים הפכו הפרומואים (לתוכניות הטלוויזיה) - גסים, בוטים ונמוכים. וזה עוד לפני שבחנו את המוצרים עצמם (ריאליטי, סדרות, טוק שאו וכד). מדוע בעצם? פעם, אם לא השכבת בחורה בבקיני על רכב לא יכולת למכור אותו, היום זה מרגיש קצת פאסה וחברות מתאמצות להחדיר יותר תחכום. ברוב המקרים הסקסיזם נשאר, האהבליות גם, אבל עדיין אפשר למצוא יותר פרסומות חכמות או סתם משעשעות בלי להשפיל סקטור מסוים (כן, אנחנו זוכרים את החומה של סלקום.. אבל הסערה סביבה מוכיחה שהתרגלנו לקבל מוצר קצת יותר גבוה וזה גם משהו…).
ועם זאת, נדמה שהפרומואים לא למדו את הלקח. הפרסום זז לכיוון נאור יותר והפרומואים… טוב, הם כל כך היסטריים וחייבים לבלוט שלא מספיק לתקוע בחורה בבקיני. צריך גם לתקוע אותה. היא צריכה למצוץ אצבע בארוטיות משתפכת גם אם היא תלמידה (אחת שיודעת, ערוץ המשפחה, הוט) והיא עושה את זה גם בשעה 2 בצהריים, או להשתגל בפראות (האחות ג'קי, ערוץ 3) ב5 אחה"צ, להתחרמן באווירת אורגיית-קולג' (גריק, ערוץ המשפחה) ושלא לדבר על פרומואי ערוץ 2…("היא מפרקת המשפחות", "הומואים מגעילים אותי"). בקיצור, דיכאון. ולא רק מהאספקט של "יש ילדים בבית", שגם זה מטריד ביותר, ולא רק מהאספקט שמצפצפים עלינו ועוברים על החוק! (שעות שידור, אורך פרסומות, מישהו?) - אלא בהכי בייסיק. ברמה האישית. פרומו שכזה הוא טרור. הוא אלים, הוא פוגעני, והוא תופס אותך לא מוכן. אני הרי לא הסכמתי לראות את הסדרה "אחת שיודעת", לדוגמה, אז למה היא פורצת לי כל רגע ומציעה לי הצעות מגונות?
מלבד הדגם הנקבי המעליב שעולה מהפרומואים (בנות הן רק לשעשוע או להרוס לך את החיים) - זה בעיקר מוביל למסקנה שצריך יותר שליטה בחיים. שמספיק עם כל ההתקפות הללו גם במרחב הפרטי, ומספיק עם הטמטום.
אז אולי בלי טלוויזיה? אבל אני אוהבת טלוויזיה! אולי רק בדי.וי.די\והורדות? יכול להיות, הרי עיתונים סיננתי כבר לפני שני עשורים. משתדלת לא לקרוא אותם. מתוך הנחה שדברים גדולים (גלעד שליט\מלחמה\מאסר של אולמרט) יגיעו אלי איכשהו… (וכמובן שעוד חרא מסתנן). ואם כבר לקרוא - אז רק במקומות שאני יודעת שלא יתקיפו אותי ויבעטו לי בקרביים (איך היא נאנסה? בברוטליות. כן הבנתי, למה צריך גם פירוט גרפי? למה זה טוב?). מגמת השליטה היא לא פתרון מוצלח ביותר. שליטה זה אומר צמצום - ויש הרבה בעיות עם זה, טוב יותר לו הסביבה התרבותית בה חיים היתה משתפרת בוקר אחד. אבל עד שזה יקרה לא נותר אלא להסתגר. המסקנה העגומה שכפי הנראה הטלוויזיה לא מתקדמת וכנראה שנצטרך לעזוב אותה. טוב, לא ממש אותה, רק את אלו השולטים בה - יס, הוט, קשת, רשת, שמשת… הצ'נליים לא מפותחים. נצטרך לרדת למחתרת. באסה. עוד פעם גטו.
למי שזה גם מפריע ומעוניין לנסות לשנות את מציאות חיינו מוזמן לשלוח מייל לפניות הציבור במשרד התקשורת, לגב' מירב שטרוסברג אלקבץ strosbergm@moc.gov.il מי יודע אולי למישהו שם כן יהיה אכפת…
אני מציע שתעתיקו את לינק הפוסט
ושילחו אותו למדור פניות הציבור של המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לווין - משרד התקשורת
http://www.moc.gov.il/26-he/MOC.aspx
לדעתי זו המחאה האפקטיבית ביותר.
ניתן גם לפנות ישירות
ראו את מייל התגובה האוטומטי שקיבלתי
תודה על פנייתך למשרד התקשורת בנושא: טלוויזיה בכבלים ובלווין
פנייתך הועברה לטיפול הגורמים המקצועיים במשרד.
לבירורים נוספים בהקשר לפניה זו נא פנה אל:
גברת מירב שטרוסברג אלקבץ
טלפון: 02-6702215
דואר אלקטרוני: strosbergm@moc.gov.il
בברכה,
משרד התקשורת
כל כך נכון
הפוסט הזה צריך להגיע לעיתון, אנשים צריכים לקרוא אותו, לעכל אותו ולעשות את הדבר הנכון.
אני אישית אדאג להפיץ אותו כמה שאוכל
זה באמת דיכאון ומביש. אני חושב שרק מחאות ציבוריות גדולות יכול לעזור כאן. זאת מדינה שמשתינה על האזרחים בכל תחום
כמה נכון. איך אני שמחה שלא ראיתי טלוויזיה כבר שנה, אין לי מושג על אילו פרומואים את מדברת. (מובן שראיתי הכל - רק במחשב…)
התופעה הזו, בממדים ובהקשרים אחרים, מתרחשת באופן רחב מאוד בציבור המתחזק\מסורתי. אם בעבר רק חרדים היו מתנתקים מהטלוויזיה\העיתונות, היום זה קורה ברמות שונות אצל כל בר דעת. הפורנוגרפיה המשתוללת, הלגיטימציה לנהנתנות חסרת גבולות, השטחיות השחצנית ושאר הרעות החולות מרחיקות לא מעט אנשים מכלי התקשורת המיינסטרימיים. ואחר כך מתפלאים למה הרייטינג לא מדגדג את המספרים שהיו לפני עשור, למה הנטישה מהוט ומיס נמשכת, ולמה העיתונים הולכים וצונחים לפי ה-TGI. הסיבה פשוטה: הציבור פשוט מעדיף יותר ויותר את האלטרנטיבות השפויות.
אספ - תודה. כל המרבה הרי הוא משובח
דודו אתה כמובן צודק אבל זה מאד מצער. כי פעם היו כמה מדורות שבט - שהיית סביבן מנהל שיחות בפינות הקפה בעבודה. היום מי שרואה דמג'ס עונה שנייה כבר לא יכול לדבר עם זה שרק התחיל להוריד את העונה הראשונה - וחבל…זה חלק מהכיף לשתף. בדיוק כמו שקוראים ספר טוב ומכריחים את החבר לקרוא גם - כדי שיהיה מצע משותף.
היום מדורות השבט זה תוכניות ריאליטי - שאי אפשר להוריד אותן אלא לראות ביחד עם כל עמישראל. מטבע הדברים המוצרים נחותים עד מאד ומה שנשאר זה צעירים ובורים שרואים יחד תוכניות נחותות ומנהלים תרבות ירודה סביבן. וכל האחרים, ע"ע שירי, יורדים למחתרת. לראות לבד. להתנתק.
ולבסוף, בעיה אחרונה - מי ששואב רק מעצמו את התרבות נשאר דל ומצומצם והמאמץ להתעדכן הוא עצום הרבה יותר מאשר בתקופה שהיו מכתיבי תרבות ראויים במדיות השונות שתיווכו לנו תרבות - גם אם מגמתית ומגויסת לפעמים - עדיין היה כר נרחב יותר להתעמק בו בפרדוכס יוצא מן הכלל לתקופת האינטרנט בה אנו חיים ושלכאורה הכל פתוח והרשות נתונה…
אני מצטרף לקבוצת התמיכה של שירי, לי אין טלויזיה בבית ואת מה שאני בוחר לראות אני רואה במחשב וגם הזמנות מחברים לראות ריאליטי בצוותא מקבלות תשובה שלילית ככה שידע בפרומואים ופרסומות יש לי מעט מאוד.
אבל האם אותה נטישה לא גורמת להחמרה בעצם?
כי הרשתות והעיתונים מחפשים דרך למשוך את הקהל ובכך נעשים יותר בוטים וגרפיים כמו שאור ציינה.
ומי שסופג את כל המכה הם הזאטוטים הקטנים מחוסרי הדעה והפילטרים…שגדלים על כל השיט שמאכילים אותם.
והפלח היותר בוגר בוחר פשוט לעצום עין ולחשוב שאם הוא לא משתתף במשחק אז החוקים שלו משתנים.
אבל הם לא….
אודי צודק בזה שצריך להעלות את הדיון לדרג יותר גבוה.
במסגרת של "לשכנע את המשוכנעים" אני מצטרף לרוב הנאמר בתגובות הקודמות ולו רק משום שחשוב שדעות כאלו יסתובבו ברשת.
זה שאין לי אחות (באמת אין לי אחות) ואין לי מושג על אלו שידורים ופרומאים אור כתבה, לא גורע מהבנתי את הבעיה של רדידות רבים מהשידורים ורבות מהפרסומות בטלויזיה.
ראדיו ופוד קאסטים הם המדיומים האהובים עלי ביותר הם גם לרוב ללא פרסומות וגם בנושאים שמענינים אותי ולפי בחירתי.
דורון אתה מאד צודק. זה בדיוק כמו טובי המוחות שבורחים מהארץ כי אף אחד לא מציע להם משהו ששווה להישאר בשבילו, וכמובן כל אותם אנשים טובים שפשוט נמאס להם לחיות כאן - אז נכון שאם כל הטובים ילכו מה ישאר פה? ונכון שעדיף להילחם על דמותה של המדינה והתרבות כאן, אבל התשובה הפשוטה היא - ממרומי גילי - שאין כוח. כל אחד לעצמו.
מסכימה לחלוטין עם מה שכתבת. ובאמת לא מדובר רק בפרומואים ובפרסומות, אלא גם ברוב המוחץ של התכניות עצמן. מחדשות ועד ריאליטי ותכניות אירוח - פשוט חבל לבזבז את הזמן. ובתור אחת שמאוד אוהבת טלויזיה - יש אלטרנטיבות לצפייה בתכנים ראויים.
גם אני אוהבת טלויזיה ומחכה ליום בו אוכל לבחור בשירותי ה-vod בלי כל השאר. המחשב וספריית הוידאו לא מספקים אותי כפתרונות אלטרנטיביים. רוצה לראות בטלוויזיה מה שמתאים לי כשמתאים לי, בלי להיערך מראש, בלי הורדות ושאר פעולות גוזלות זמן.
העניין הוא, וכאן אני לא מסכימה עם דודו, אנחנו המיעוט. וזה בא לידי ביטוי לא רק בשידורי הטלוויזיה. להיות בוטה זה שם המשחק. הקמפיין המגלומני של בזק לרשת החדשה עם שידור ישיר של עינת שרוף מטיימס סקוור לנמל תל אביב - טעם רע בהתגלמותו. ולא חסרות דוגמאות. הסקסיזם כבר מובן מאליו. התבלינים הנוספים הם כוחניות, פרובנציונליות, מגלומניות, אלימות והכל in your face.
כמה כיף להתלונן. לא באמת מזהה פתרון באופק.
אגב, רונית, גם בvod יש רבע מסך עם פרומואים מדכאים ובלתי מסוננים בעליל. כשאני רוצה להגיע לסדרת ילדים אני חייבת לשמוע גניחות של זיונים. אז זה לא ממש פתרון
ואת צודקת בעניין הסרבול בהורדות
נניח שהורדתי, ואני רוצה לראות את זה על מסך האלף אינצ' שלי עם סראונד… אז לצרוב לדיסק? ממש מטופש. מה כולם עושים? ואיך שולטים באיכות? כבר הורדתי סדרות לא מסוגננות שלא היה אכפת לי לראות במסך מחשב - נניח את 4400 אבל סדרה כמו מד מן?!
אור, היום אפשר פשוט לחבר את הדיסק און קי לאיזה חור ולראות, ממש על מסך האלף אינץ'… בלי דיסק ובלי עניינים…
אבל זה לא משנה, זה לא פתרון. וכמו שדורון אמר בצדק, הבריחה גורמת להחמרה, ואנחנו חושבים שאם אנחנו לא במשחק - אז החוקים משתנים.
גם הדמיון הופך להיות מוגבל וכבר אנחנו לא יודעים איך אפשר לעשות אחרת בעצם, זאת נראית לנו הנורמה. אני זוכרת כשפעם ראשונה ראיתי ערוץ אנגלי (sky news), כשהכבלים רק הגיעו אלינו, נדהמתי לגלות שאפשר לעשות פרסומות שלא צורחות. אני אפילו עוד לא מדברת על סקס ותפוזינה וכל האיכסה הזה, אלא פשוט בלי חצוצרות וצרחות וג'ינגלים מזוויעים וצבעים חזקים - והכל כ"כ היסטרי!
אבל אם לא הייתי רואה את אלה מאנגליה - לא הייתי יודעת שאפשר אחרת, כי לא נחשפתי לאלטרנטיבה בכלל.
שירי. 1. כמובילה את המהפכה הייתי מצפה ל-אלטרנטיווה! 2. צודקת. רק פתיחות מעצבת את התודעה. ובאמת מגיע לנו יותר אבל כרגע - בריחה נראית לי אופציה שפויה. 3. אחפש את החור בטלוויזיה, הבעיה שזה צמוד לקיר. 4. זה קצת ניג'וס להתחיל לבנות ספריית סרטים וסדרות זה ממש מתיש במחשבה. זה מזכיר לי את ימי הנאפסטר שחגגתי כי זה היה חדש וחינמי אבל עד מהרה הבנתי - אני לא הבנאדם. תמיד אהיה מוכנה לשלם קצת שמישהו אחר יעשה את העבודה…
כאן אפשר למצוא המון סדרות וסרטים להורדה
http://www.torrentz.com
הבהרה: זה לא חוקי
צריך להוריד קודם תוכנה כדוגמת זו:
http://www.vuze.com
ראו את המודל של פייסבוק, מדורת השבט הגדולה בעולם. האתר יוצר את תחושת הביחד, עדיין כשהדף שלי,שונה בתכניו מכל דף אחר
המסקנה- יש מקום לאופטימיות. צריכת תכנים אינדיווידואלית בטלויזיה, ביחד עם פיטצ'רים חברתיים, ייצרו חוויה מסוג שונה
לכן בעולם דינאמי, לא רק אנחנו משתנים, גם ערוצי המדיה וגם הפורמטים משתנים ויוצרים חוויה חדשה
אפשר גם אפשר לצפות תכנים און דימנד ועדיין להרגיש שאנחנו ביחד
מהזוית של המפרסמים ומהזוית של מקדמי המכירות או מקדמי התכנים, העולם הופך למסובך יותר- וגם הם יצטרכו להשתפר ולהתערבב
לכן תחושת יאוש - זה סתם תירוץ- הכול בשליטה חוץ מהמקריות
אודי, אני לא בטוחה שאני יודעת על מה אתה מדבר: תחושת הביחד? פייסבוק, כמו גם רשתות חברתיות אחרות, ובכלל כמו כל הווירטואליה הזאת - יוצר אצל הרבה משתמשים את התחושה ההפוכה בדיוק - שהם הכי לבד בעולם.
מבודדים (או בבית קפה) מול המחשב (או הסלולר), כותבים שורות סטטוס ומעלים תמונות, מתעדכנים בשורות סטטוס ובתמונות של אחרים (כולם בפייסבוק תמיד במסיבה או בחו"ל).
האינטרנט, ואני בטוחה שיש מחקרים שתומכים במה שכתבתי למעלה, הוא קטליזטור בעידן הבדידות (אם כי לא גורם יחיד), מצג שווא של ביחד.
שירי- אני רוצה לחדד את הדינמיקה
נתחיל עם העולם האמיתי
מה את מעדיפה, מקום בילוי הומה או שומם ?
מקום בילוי הומה ותוסס מייצר ווייבס ובאופן טבעי מייצר עניין
גם באווירה זוגית ופרטית, נעדיף לרוב את המקומות האנרגטיים יותר
ובאנלוגיה לווירטואל
האונליין לא מחליף את המציאות האמיתית, הוא עונה על אותם צרכים ומצד אחד מספק כלים להיות חלק ממשהו רחב וגדול ומהצד השני להתנתק מההמולה ולשקוע במידע ובתוכן
אני מסכים אתך שהקלות, הנגישות והמבחר, יוצרים אשליה של שינוי מהותי בהתנהגות האנושית ובהתאם לכך גם הציפיות משתנות
לכן אני מציע לבחון כל דבר - בקטנות, כמו אינטראקציה או שיחה מעניינת, כמו תובנה חדשה שצצה וריגוש קטן המופיע בגילוי של משהו חדש
זה לא קורה הרבה בעולם האמיתי וגם לא בווירטואלי
ולכן צריך להתאים צפיות, לי אישית לקח הרבה זמן להבין שאינטראקציה חברתית עם חבורת אנשים היא פחות מחייבת ודורשת פחות מאמץ מפגישות מצומצמות, ורק בגלל שהרזולוציה כבר לא משמעותית יותר
ומה שמהנה אותי יותר זה הוויבס והדינמיקה החדשה הנוצרים בקבוצה
לכן פייסבוק כתופעה, מעניין אותי, לכן אני גם ממתין בקוצר רוח לגוגל גל
אני תמיד טענתי שהמבנה התקשורתי של אחד על אחד באינטרנט הוא לא מעניין
ועולם המשלב תחושת פרטיות וביטוי לאינדיווידואליות ביחד עם חיבור לזרם תודעה של קבוצת אנשים,להקת אנשים, חבורת אנשים, יכול לייצר טיפ טיפה של אושר
שירי ואודי שניכם צודקים וטועים באותה מידה. זה פשוט סוביקטיווי ותלוי בנקודת הזמן בה נמצאים. בסה"כ מדובר בתחושות.
ובעניין השפע והמבחר - הרי שניכם מסכימים שהוא מדומה
לא הייתי מגיבה - אבל רציתי שיהיה רשום שיש לי 20 תגובות בפוסט