מלבד הצדדים המעולים הקיימים ברשת יש לה גם חסרונות. אחד כזה הוא בדמותם של לוזרים שהרשת מעצימה ומאפשרת להם לזרוח. במקום להפנים את הטעויות שלהם, הם מאמינים בצדקתם וממשיכים לחיות כטפילים בחברה - והפעם ללא רגשות אשם, כי יש להם קהילה ענקית והם מתקשרים עמה.
במהלך חייה של פילטרנט היא נתקלה בשני מקרים שאיש המקצוע לא עמד בהתחייבויותיו, גרם להוצאות כספיות מיותרות, לבזבוז אנרגיה, לאי עמידה בדד ליין ולפגיעה עקיפה בלקוחותיה. האחד (כנראה) הפנים את המשבר, לקח אחריות על חלקו, ואפסן זאת כחלק ממאגר הכישלונות שיש לנחול עד למקצוענות. מן הסתם הוא חכם יותר, מודע למגבלותיו וליכולותיו וכיום הוא אולי מבטיח רק מה שהוא יכול לקיים. מי יודע, בעוד עשור אולי הוא יעשה את פרויקט חייו כמצטיין. זה זן אחד. ויש מצב שבחלוף הזמן לא מן הנמנע שפילטרנט תעבוד עמו שוב.
השני, שייך לזן הלוזרים. אלו שמאשימים את כל העולם, מתבכיינים ואוספים לעצמם חבורת אנשים כמותם שיעודדו זה את זה. ברשת, יותר מתמיד, זה עובד לטובתם. מלחמת דוד בגוליית (לכאורה) תמיד מצטלמת טוב יותר גם כשהעובדות הפוכות לחלוטין.
אבל האמת, גם אם היא לא אטרקטיווית תכונתה - לשרוד זמן רב יותר.
הדבר הרע - שהחוק לא ממש יודע איך להתייחס להלכות לשון הרע ברשת, והלוזרים רק מתעצמים ולא מפנימים את הלקח שהחיים מנסים ללמדם. כשמצד שני אנו רוצים לשמור את הרשת פתוחה וחופשייה כדי שהחלש שבאמת נגרם לו עוול יוכל להיעזר ברוב - כמו ביוזמה הנפלאה של מתי שמואלוף לטובת מיקי רוזנטל במלחמתו מול האחים עופר…
הדבר החיובי - שלוזר (שזה הסוג הכי נחות של קורבן, כי הוא קורבן של עצמו בלבד) יכול בכל נקודה בחיים, עם קצת מודעות ולקיחת אחריות - להחליט שהוא מפסיק להיות כזה.
השמות שמורים במערכת.
עדכון מאוחר לפוסט: שאלו אותי מהו בעצם לוזר לדעתי.
אז ככה: אין הוא נמדד חלילה בפרמטרים כלכליים-חברתיים-תרבותיים. הוא יכול להיות בנאדם שמפוטר כל יומיים מעבודה, לא צבר ידיד לרפואה, לא קרא ספר בחייו - ועדין אינו לוזר, משום שהוא לא מייחס את תוצאות חייו לזולת ואינו רואה עצמו קורבן לנסיבות.
אגב, בניגוד לדיעה הרווחת - לוזר אינו ההפך מווינר. הם שני קצוות של אותו מטבע. בנאדם שרואה עצמו "ווינר" הוא גם קורבן של נסיבות, במקרה הזה הוא מקרבן את הזולת כדי להגיע למטרותיו. אלו שתי חולות רעות בחברה.
לא צריך להיות ווינרים ולא לוזרים - רק בני אדם שמנתבים באופן הוגן וראוי את חייהם בכל סיטואציה בה הם נתקלים. כולנו מועדים ולא תמיד מצליחים - השאלה איך ממשיכים מכאן הלאה.
יש משל נפלא (הודי נדמה לי) על האריה והכלב: כלב, תזרוק לו אבן - יקפוץ עליה, תזרוק לו עוד אחת - יקפוץ עליה, תזרוק עוד אחת - ישוב ויקפוץ וכך הלאה… אריה - תזרוק לו אבן - יקפוץ עליה, תזרוק שוב - יקפוץ עליה, תזרוק עוד פעם - יסתובב ויקפוץ על הזורק. האריה הבין שיש קשר בין האבנים\אירועים (תבנית שחוזרת על עצמה) - חזר למקור לפתור את הבעיה.
מקווה שברור
לכתוב תגובה