ניל ג'ורדן -  "משחק הדמעות" עם אהבה חוצת הגדרות, "ארוחת בוקר על פלוטו" - עם הגיבור הכי כובש שנולד לקהילה הכי קתולית, ו"ראיון עם ערפד" - עם חתיכים אש בסרט הכי הומו ארוטי.

ג'ון מיטשל קמרון - "הדוויג והשארית העצבנית" - קאמפי, מוזיקלי וניתוח לשינוי מין שלא הלך ממש עד הסוף, ו"שורטבאס" - כי כולם עושים את זה בנון-שלנט.

גאס ואן סנט - "איידהו שלי" -  נעורים, מרידה, הישרדות, חיפוש, בדידות.
קצת שטוח ודידקטי ובכ"ז: "מילק" -  בגרות, אחריות, מהפכה, חופש, בית.

"טראנס אמריקה" של דנקן טאקר - סרט מחמם לב ומשעשע עם פליסיטי הפמן ההורסת במסע פנימי וחיצוני. אהבה, קבלה, השתנות, משפחה.

סופת קרח של אנג לי - מי שהביא את "הר ברוקבק" המעט סטנדרטי (שימו שם: שחור-לבנה בשנות ה-50 ותבינו למה. אבל הי, הנוף שווה!) הוציא סרט מפוכח על מוסד הנישואין וחיי ניכור בחברה האמריקאית של שנות ה-70. מכמיר לב.

תגובה אחת   קטגוריות: סרטים\מופעים