ראו את הנתונים, בקרוב זה עובר את הרייטינג של התנך
http://www.visiblemeasures.com/news-and-events/blog/bid/9130/Susan-Boyle-Surpasses-100-Million-Views-in-Viral-Video
הדימוי שיצרו לה, קצת מפוקשש ( סינדרלה ?הברווזון המכוער? )
אולי זה מתחבר יותר לדימוי של "פיונה ושרק" והרצון להשאר אותנטים ומאושרים
ובכל מקרה קצת טיפוח של הסגנון האותנטי לא יזיק- כרגע היא נראית כמו אוהד מכבי יפו משנות ה-70
ובכלל מה שישמח אותי הוא שבמחזה ההמשך של עלובי החיים 2.0 – הנשיא אובמה וסוזן, ישירו בדואט את ההמנון החדש של ארץ האגדות
yes we can dream

אבל למה שבנאדם שבא לשיר בפני קהל יזכה מראש ללעג וצחוק?

סימה, מהסיבות שהזכרתי לעיל

צדקנות או לא, אם כל הסיפור הזה הוא אכן מתוזמן ומוכתב מראש על ידי סיימון ושות' – מדובר במהלך חכם ויעיל במיוחד.

אין ספק שיש לא מעט צדקנות בסיפור, אבל היא באה מאותם ציניקנים ללא תקווה. וגם הפוסט הזה נראה כאילו נבהלת לרגע מהסדק בחומת הציניות ומיד יצאת לסתום אותו.
קודם כל צריך לומר שלא מדובר בתחרות שירה בלבד. בנאדם אחרי גיל 35 (ראית, נתתי לו עוד חמש שנים כי בכל זאת 30 זה ה-20 החדש) שמגיע לתחרות "כוכב נולד" אכן יש לו בעיה קלה של מודעות עצמית או שיפוט (מה ראוי ומה לא ראוי), אבל זאת תחרות כישרונות, ולא צורף לה התואר "צעירים".
יודעת מה זאת צדקנות? צדקנות היא לחשוב שסוזן זכתה לקיתונות של בוז רק בגלל הגיל שלה. כאילו שאם היא היתה בת 20 ומשהו ונראית לא-משהו-בכלל – כאילו אז היא לא היתה זוכה ללעג וכאילו אז הציפיות ממנה לא היו ברצפה.
אני ראיתי בזה בכלל אישיו של מראה ולא של גיל. אזכיר שוב – תחרות כישרונות, לא תחרות יופי, אבל זה כבר מבולבל בעידן ה"טאלנטים" (please…)
וכן – זה כבר סימן לזמננו. כן, אתה צפוי להיראות טוב – טוב מאוד אפילו – כדי שינהגו בך בכבוד, וכדי שיהיו ממך ציפיות מעבר לציפייה להיעלם בחור שלך (וזאת צדקנות לחשוב שזה נגמר בתחרות בטלוויזיה).

אה, ודבר אחרון: אם אנחנו חושבים שזה רק טבעי שבנאדם אחרי גיל 30 שהולך להתחרות בתחרות כישרונות מקבל יחס מזלזל – לא פלא שאנחנו לא מצפים מהם אחרי גיל 40 להופיע לראיון עבודה (ומנשים אחרי גיל 35).

שירי, אכן מילים כדורבנות. אך הן נעוצות בסוס הלא נכון.. ראשית, הטענה שלי היא שהקהל בזמן הקילוסין ובמהלך התשואות – לא השתנה! והוא לא מתחסד! זאת סוזן בויל שהשתנתה.

אם סוזן היתה בת 20 היא לא היתה זוכה ללעג למה? כי מקובל שבן 20 יש לו מעט מודעות עצמית ולכן נוהגים בו בסלחנות, ומותר לו לנסות כל אפיק כדי להתקדם, ומותר לו לטעות. אבל אם אותה בת 20 לא הבינה עשור וחצי מאוחר יותר שהיא כנראה לא זמרת – מוטב לחברה שתשים לה מראה.

ובעניין הלוק – אם יש לך נכס אחר להציג – החברה תקבל אותך גם אם אתה מכוער ולא טלויזיוני בעליל ולא חסרות דוגמאות לכך. אבל אם אתה מכוער ונטול כישרון – יגנו אותך יותר מחסר כישרון ויפה – נכון. זה טבע החיים.

המראה המרושל והגיל המבוגר – לא הולמים תחרות שכזו. בדיוק כמו שבזירת גלדיאטורים אם יגיע נער צנום נגחך ואם יפליא מכותיו – נמחא כף.

ולבסוף, תחרות כשרונות נועדה לצעירים. יודעת למה? כי אם יש לך כישרון שלא בא לידי ביטוי אחרי גיל 40 אתה כנראה לא מוכשר. אלא אם אתה ר' עקיבא

תשובה מצוינת (איך את מוציאה אותן מהר כל כך?), גם ההסבר על למה בגיל 20 תזכה לפחות לעג (אם כי רק קצת, בכל זאת, אתה לא נראה משהו) – זה נכון שמותר לו לנסות כל אפיק וגם לטעות. וגם שתי השורות האחרונות במקום. אגב, רבי עקיבא זאת דוגמה מצוינת. לו למשל היתה אישה תומכת שמכרה את שערותיה בשביל שרק ילמד ויגיע להישגים! (לפי אחת האגדות). אצל מיודעתנו סוזן זה היה בדיוק ההפך, היא שטיפלה ודאגה והקדישה את עצמה (אני מרגישה שאת צינית עכשיו), מה שמנע ממנה, בין השאר – בואו לא נשכח שהיא גם קצת 'שונה' בכל זאת, להידפק על דלתות סוכנים ולקדם את עצמה. אגב, ה"מראה המרושל" שלה הוא בטח השמלה הכי טובה שהייתה לה בארון, זאת שהיא לובשת לכנסייה ביום ראשון ולאירועים חגיגיים במיוחד שקורים לה בחיים המשמימים בכפר הנידח. זה שהיא לא מחוברת למה קורה בלונדון וזה שהיא לא עשתה גבות לא הופך אותה למוזנחת, סתם ללא מתוחכמת. והנה, היא הוכיחה שיש דבר כזה כישרון שלא בא לידי ביטוי אחרי גיל 40.
ובאמת אור, האם חסרות סיבות לכך שכישרונות של אנשים לא באים לידי ביטוי עד גיל 40? מה עם הזדמנויות? אמצעים? דחף וביטחון? זה ג'ונגל בחוץ! אם אני זוכרת נכון פעם התקוממת באחד הפוסטים על הדרישה המוגזמת בחברה שלנו לאחריות היחיד ולציפיות המוגזמות ממנו להצליח אם הוא רק ירצה מספיק. אני רואה את הקשר..

גם אצל סיימון הרייטינג הוא המלך והפקה עם ראש בריא צרטיכה להתאמץ ולספק סנסציות לקהל. אני מאמינה שההפקה עשתה מאמצים כדי להגיע לחור בו התגלתה בויל. ההפתעה, ההתלהבות, וכל השאר (מכיוון הצוות) היו מבוימים כי לא ייתכן שזו הפעם הראשונה שהם שמעו אותה והכל גימיק לטובת מכונת הרייטינג.
לגבי שאלת הגיל או הלוק – לדעתי האישיו המרכזי הוא המראה הבעייתי. בתוספת הגיל הלא אופנתי הרווחנו גימיק כפול ומכופל.

חותמת שממש בימים אלו מתקנאת ההפקה הישראלית ומלאת אמביציה חופרת כדי לאתר את הגימיק שלה כתשובה מוחצת – אז הנה טיפ: בשוק בצלאל יש מוכרת, ברווזון מכוער וגם די מכוער בעלת יכולות צליליות די מרשימות. כולם אומרים לה שהיא צריכה להגיע לאופרה….

לעזאזל שירי, את מכירה אותי טוב מדי
ורונית, מכרת את נשמתך לשטן מהר מדי
:]

בעניין גילוי כישרונך אחרי גיל 40 – ברור שיש הרבה סיבות למה לא מצליחים. ביטחון, בשלות, כסף, הכל… אבל המילה "כישרון" לא כוללת רק את היכולת הספציפית הייחודית (לשיר, לצייר, לכתוב) אלא גם את הכישרון להתגבר על מכשולים, ולחתור עם דרייב בלתי נלאה למימוש. ולהצליח. לצערי, מתי מעט עושים זאת ולכן היחס חסר הסבלנות של החברה. כי על כל הצלחה אחת יש אלף בדיחות טובות.

דווקא נראה שהיחס של המנחים היה אותנטי והם היו די מופתעים מהקול המופלא של גברת בויל, אבל בעולם הציני ומונע הרייטינג שלנו מאוד יכול להיות שרונית צודקת.. כך או כך, בין אם התוכנית מיועדת לקהל צעיר יותר או לא, אני בתור צופה מעדיף לראות כשרון מתגלה בגיל 50, (וכן, גם לי יצא לצחוק על האנשים המוזרים שמגיעים לאודישנים בתכניות האלה) מאשר לראות את הילדים בני ה-5-10 (שיש לא מעט כאלה) שנדחפים לתחרות הספציפית הזו על ידי הוריהם ה"אוהבים" שרק רוצים להרוויח כמה לירות שטרלינג על גבם, או במקרה היותר טוב – להשוויץ בכישרון הבלתי נלאה של ילדם…

אור, המילה "כישרון" אינה כוללת את הכישרונות להתגבר על מכשולים ולחתור עם דרייב בלתי נלאה למימוש. אלו כשרונות אחרים, (את בעצמך מפרידה בניסוח את הכשרונות אלו מאלו). שילובם של כל הכשרונות שציינת מגביר את הסיכוי להצלחה. דוגמה טובה להמחיש זאת היא ואןגוך, שכשרונו העצום אינו מוטל בספק ושרק לאחר מותו זכו יצירותיו להכרה.בשום אופן לא ניתן לטעון ששילוב של כשרונו כאמן יחד עם יכולות כדוגמת התגברות על מכשולים וחתירה בלתי נלאית למימוש, הם אלה הביאו להצלחתו.

ליעד, אכן תמיד עדיף לראות פתטים מאשר קורבנות…

טל, את צודקת שכישרון הוא הדבר עצמו. אבל בקונטקסט הזה מדובר על הכרה. כישרון שמומש (לא למגירה) אלא בפני החברה. וכולנו יודעים שיש מוכשרים שלא עושים עם זה כלום וכאלו שיש להם את הדבר הנוסף שמבדיל אותם מאחרים – כל מה שציינתי לעיל.
ואגב, את ואן-גוך את זוכרת כי הוא מקרה נדיר שאינו מעיד על הכלל

וליתר דיוק אומר שאני מדברת על הצלחות אינסטנט. אנשים שעובדים בתחומם ומתקדמים ומתמידים, הרבה פעמים גם המזל יפגוש אותם וגם הכרה… אבל עד גיל 40 לא עשית לא את זה ולא את זה, רוב הסיכויים שאין לך את זה. אכזרי ככל שזה ישמע

בשביל מה למדנו, השתכללנו, החכמנו..
כדי להתרגש בסוף ממופע כל כך בסיסי ופשוט של סוזן ?
ציניות זה מנגנון בקרה משובח וביקורתי
אחרת הייתי גם מזיל דמעה מהפרסומת הדביקה של סלקום משפחה והשימוש בדימוים הבסיסים כל כך

בעצם גם מנגנון ההדחקה זה מנגנון משובח
וכך גם מנגנון האליטיזים במינון הנכון כמובן
(זהירות ,ההמון מתקרב, צריך לרוץ קדימה)

ציניות זה מנגנון הרסי ורע
אליטיזם – מסכים – משדרג חברה. כל עוד האליטה לא צינית…

אתם מלאים דעות קדומות כרימון. החלטתם שהעולם שייך לצעירים וכל השאר שילכו לבית אבות. קיים כאן חוסר פירגון מלווה בקנאה וקטנוניות. העולם לא קיים רק למען הצעירים אלא לכל מי שחי בו ורוצה את ההזדמנות להתקדם ולא משנה באיזה גיל הוא מגייס את הכוח ואת האומץ לכך. לא בראו אותנו זהים ו/או שווים. בכל גיל יש לתת את ההזדמנות. נסו להפנים ולהיות מפרגנים יותר. כדאי שתזכרו, שאילולא
המבוגרים אשר החליטו להביא אתכם לעולם לא הייתם זוכים להיות צעירים, ובודאי לא מבוגרים. מעט צניעות לא תזיק.

ורדינה – הלוואי שהעולם שציירת כאן היה מתקיים במציאות. אנחנו הראשונים שנשמח כי גיל הפנסיה ממש מעבר לפינה שלנו…