רגע לפני שמנכסים את השיווק של ברק אובמה לשיווק של מנהיגים מקומיים, צריך לזכור – שעם כל האמריקניזציה, הציבור בארץ הוא פחות מובנה מותגית. אפילו כעדר אנחנו עדיין לא חברה שמתנהלת ביחד מתשע עד חמש, וחרם צרכנים נשמע לנו כמו חלום בלתי מושג.
עם זאת, תנו לנו לצלות פרות קדושות, לשנוא את המורשת ולזלזל במקורות. כך ניתן הצדקה להישרדות שלנו. אם זה לא כאן ועכשיו אז זה לא רלבנטי עבורנו.

דוגמה יפה לאטימות ה"כאן ועכשיו", אפשר לראות באהוד ברק שאולי נתפס כמקצוען, חכם וריאלי אבל בפועל – טיפש חסר אינטליגנציה רגשית. הנה, השמאל זז לציפי, השמאלנים ברחו לו למרץ, והוא עדיין לא מבין שמשבצת המרכז-שמאל נתפסה לו במהלך מבריק. כי כשהוא היה עסוק במסירות ובגולים הופ…המציאות השתנתה מבלי שהוא יבין את המניעים ולאן מנשבת הרוח.

כך גם במציאות הכלכלית – היסודות הקפיטליסטיים של גידול דרך מינוף, מתערערים.
הפתרונות של כאן ועכשיו לא מצליחים לשנות את מגמת ההידרדרות. התנועה של לגדול, להתרחב, ולכבוש התהפכה, ואנחנו בתנועת התכנסות וחשבון נפש. הבעיה היא לא בשאיפה לרווח, הבעיה היא בשיטה של לבלוע את הכול. בחשיבה לטווח הקצר. צודק אילן שילוח המאשים את בכייני המדיה בניהול כושל. הם לא רואים את התמונה המלאה, הם חיים מעונה לעונה, מעסקה לעסקה, מתירוץ לתירוץ.
כך גם לגבי קשת ורשת וערוץ 10- אין לי בעיה עם תוכניות הריאליטי והפניה לקהל הרחב. אבל, הלו, מה איתי? רואים אותי? – אחד שהכאן ועכשיו לא מסמם אותו, זה שהכאן ועכשיו לא מפחיד אותו, אחד שרוצה להשתבח, לשאוף ליותר. אתם שם הרי לא מספקים לי את הסחורה, ולכן מגיע לכם להיעלם – גם למפלגת העבודה, גם לערוץ 10 וגם לכל ה"אותו דברים" מעיתון יומי זהה ועד פוליטיקאי זהה.

אנחנו לא אמריקה – אין פה שוק להרבה "אותו הדבר" – לכן הטובים יותר ינצחו. אלה שיש להם את החזון, אלה שלא עסוקים בפתרונות למציאות מזגזגת, אלה שיכולים (ורוצים) להביט קצת מעבר לחוטם שלהם.

קטגוריות: חברה ו כללי