בחודש שעבר, שני אמנים הציגו בתל אביב שתי תערוכות מרוממות רוח. האחת, "רסיסי זמן" של אורי גרשט, הוצגה בגלריה נגא, והתמקדה במיצגי וידאו שניסו לכלוא את הזמן. להקפיא את הטבע ואז להפר אותו. לכלוא את הרגע המדויק בו נגרם הנזק, ולעקוב אחר תהודת המעשה. קליע חודר זר פרחים שמתנפץ ומפזר את העלים באיטיות סוחפת כאילו דובר בקונפטי יומולדת ולא בזריעת הרס. התערוכה השנייה היתה שייכת לאורי רדובן שחשף בגלריה 5, שלדים, גופות אדם נטולות בשר, דם ושאר סממני חיות, אך עם זאת אסתטיות ונקיות כמו בספרי הרפואה הישנים. השלדים של רדובן לא מסתכמים בלהיות מושא התבוננות ולמידה, הם נוטלים חלק בעולם ונטועים בתוך פעולות היומיום.
"רסיסי הזמן" מהממת ביופיה, וגם במשמעות המעניינת שלה.