הפילוח האינסופי, מדידת הקליקים הבלתי פוסקת, תרבות הרייטינג
"ליישר קו", "לגעת בלקוח", "להיות רלוונטי", "קהל מפולח\ממוקד" – כל אלו הם סתם מילים שמאפשרות שינוע תקציבים.
ובפועל? מות התרבות!

בינתיים התרבות ממומנת מפרסום
אני רוצה לראות את כל אוהבי התרבות מכניסים יד לכיס ומשלמים כסף לפורטלים ואתרים תמורת תוכן תרבותי

אני משלמת
salon.com

עכשיו ברצינות
אני מאמין שמצד לקוח הקצה (הצרכן) אין משמעות לפילוח ומיקוד
לרוב הצרכן צורך תכנים בקונטקסט הנכון או על פי העדפות של תחומי עניין: עיצוב, ספורט, כלכלה , טכנולוגיה…

אבל המפרסם- מחפש לייעל תהליכים, ואין סיבה שלא נעבוד חכם ונייעל את העבודה. אופטומיזציה משפרת אפקטיביות ומגדילה את החזר ההשקעה על כל דולר המושקע במהלך שיווקי פרסומי. המספרים מדברים והכול מדיד

לכן אנחנו משתדלים לפלח ולמקד מסרים פרסומיים ולא תכנים מערכתיים

אודי, בעולם אוטופי-אידיאלי אתה צודק. אבל הבעיה שבפועל – גופים כלכליים אינם מבינים את הערך של תרבות ומה שייצא מזה השטחה של תרבות. גופים גדולים וחזקים שמגיעים לקהל רחב – יקדמו את התכנים שהרוב אוהב (נניח ספורט, ריאליטי) ומדורי השירה והמחול, לדוגמה, יעלמו, כי אין להם מספיק קהל והמפרסמים מדירים רגליהם.
מי ישמור על האליטה, על התרבות, על האיכות, אם הכל מדיד ושקוף? יש משהו מאד שלילי בשקיפות היתר, עם כמה שזה לא אופנתי להכריז כך. זאת הסיבה שדה מרקר ימשיך להתקיים ומדור גלריה לא. גלריה פשוט תהפוך לעוד סוג של דהמרקר – ותקדם את הצהוב, הנמוך, השטחי, את האדרת כוח הכסף והרייטניג – במסווה של משהו איכותי. וכך הלאה…

התפקיד של החברות המסחריות הוא לגדול ולצמוח
תפקיד המדינה או הרגולטורים מסתכם בהבאת האינטרס הציבורי לשולחן
לכן הטענות שלך נכונות – אבל לא ממוענות לכתובת הנכונה

לטעמי זו הסרת אחריות
תפקיד של חברות הוא לצמוח בחברה מתוקנת. עכשיו כשהכל פרוץ ורק הממון-ריטינג-הקלקות קובעים – חברות אלו הפכו למין פולש חסר שליטה. הם גדלים בלי מגבלות ודורסים את הקטנים שבדרך ואת הניואנסים שבדרך, קרי, תרבות.

דע שיש מחיר להתנערות מאחריות. אפשר להפיל על המדינה, ואכן גם אליה צריך לבוא בטענות שהיא לא מתפקדת ומגנה על האזרח, אבל מתישהו אנחנו מגיעים לקו הסיום ומגלים שלנו נשארו התירוצים ואחרים קוטפים את מדליית ההתבהמות.

סורי, אני לא מסכים, מבחינתי כל אחד שיעשה את תפקידו, וכן ירבו
מה שקרה פה ובעולם הוא שהאיזון השתבש והגבולות טושטשו.
למדינה או הרגולטורים יש מספיק כוח וכסף לייצר מערכת איזונים
אני מקווה שהטרנד של להפריט כל דבר שזז, או הגבולות הלא ברורים של הון ושלטון, יוגדרו מחדש. ראי מה קורה עכשיו בארה"ב- זו מהפכה

אודי, ידידי, אם אתה מעניק שליטה לחברות מסחריות ומאפשר להם למדוד אפקטיביות פרסום עד לרמה של איפה האישונים של הקורא נתקעו – ברור שהוא ינצל את זה
הבעיה היא, שמבלי להבין זאת – הוא מנצל את זה לרעתו שלו
וכמובן לרעת החברה כולה. ככה זה, כשיש בורות ורק מטרות של כסף – התרבות נמחקת
תעשה עם הנתון הזה מה שאתה רוצה אבל כל דבר שלא לוקח אחריות – זה חוסר מוסריות.

אין מה לעשות – צריך להחזיר את העמימות

אור, בלי קשר לעמימות – ברור לכל שהתרבות הגבוהה היא פחות פופולרית, ולכן גם עם מדידתה וגם בלעדיה המציאות תהיה דומה.

אני לגמרי עם אודי. הכל צריך להיות שקיף ופתוח, והכח ממילא לא נמצא בידי הגופים המסחריים באופן טוטאלי. דווקא היום בעידן האינטרנט התרבות הגבוהה, על כל גווניה, נמצאת ברשת בכמויות שלא הכרנו בעבר, וכפועל יוצא גם בשטח עצמו. מי שרוצה מגיע אליה וצורך אותה ללא בעיה. שוחרי התרבות לא צריכים איזה פסטיבל של קוקה קולה כדי לצרוך את מה שהם אוהבים. יש להם דרכים אחרות, אלגנטיות הרבה יותר.

הויכוח הוא לא אם האליטה תתקיים אלא כמה השפעה תהיה לה
אם פעם בורות היתה משהו להתבייש בה היום מנופפים בזה בגאווה (ריאליטי, טוקשואוס,סדרות..), אם פעם רב מכר היה ספר של מרסל פרוסט (גם אם לא קראו לפחות אנשים כיוונו גבוה, רצו להשתייך למשהו איכותי) היום רם אורן\יוכי ברנדיס\יו ניים איט נמצא בעשירייה הפותחת.

אם לגופים מסחריים יש דריסת רגל (מעבר למקובל, כי תמיד היתה שליטה מסוימת של כסף בתקשורת), הרי שלאט לאט דברים איכותיים יעלמו מהנוף. שוב, האליטה תמצא את החומרים, אבל מה אנחנו מסמנים לדור שבדרך? מאיפה צעירה יודעת שפרוסט נחשב וסמדר שיר – ממש לא? איך רוב העם ידע להתכוון גבוה יותר אם מציעים לו רק את הנמוך, הגס והבהמי? האם חזרנו לימי הגלדיאטורים של לחם ושעשועים?
האם אין לך – דודו – אחריות מוסרית – לדברים שאתה מפרסם?

אני לא בעד החזר העמימות, אני בעד החזר החסמים.
לדוגמה- מפיץ ספרים, לא יהיה מו"ל, ומו"ל לא יהיה מפיץ, וחנויות לממכר תוכן, לא ימכרו תכנים שלא דרך מפיצים מורשים
שהעורך הראשי בכל מדיה לא יאפשר ערבוב בין המחלקה המסחרית לבין המערכת
ובכלל שעורכים ראשיים במדיה המונית, יעברו ועדת מינויים בדומה למינוי שופט בבית המשפט העליון
ומצד שני לא הייתי מגביל מדיה של תכני גולשים, זו זירה חופשית והכוח שם מבוזר.
ראו גם את העבודה הטובה שעושה שר התקשורת = מינוי של ש"ס

אמן