ברוב המקרים כשרוצים להגן על "כוכב נולד", נשלפים טיעונים כמו: התוכנית מחייה את השירה העברית, מה הסיכוי שנער של היום ידקלם את "הדרך אל הכפר", של אתמול. אמירות מהסוג הזה מזיזות את מרכז הכובד לתחום "קל לעיכול". נכון, מה רע?
גם הטיעונים הנגדיים כמו: "כוכב נולד משדרת קיצור דרך לחלום האולטימטיבי להיות מפורסם", "כוכב נולד, בדומה למפעל הפיס, מציגה מצג שווא, ועל כל כוכב נבחר יש אלפי שבורי לב" – לא מדויקים, ואף מסתכנים ב"צדקנות", "צרות עין", ו"שמאלנות" מנג'סת.
אז מה כן? ראשית, כוכב נולד לא עומדת לבדה. היא תוצר ישיר של הלך רוח השאוב מהחלום האמריקני של הצלחה מהירה בזכות כישרון וכוח יוצאי דופן של הפרט. אמנם מחשבה מרוממת נפש (והתייחסתי אליה בפוסט קודם שדיבר על הקשר בין מגפות לחלום האמריקני), אבל גם מסוכנת, במיוחד לאור העובדה שחלום ההגשמה העצמית שנולד בעידן המודרני התבגר לא יפה. החלום כבר לא באמת מספק מצע למימוש ולהגשמה, הוא פשוט הפך לעוד כלי בידי חברות ענק שמשקיטות את ההמון (בידור) ועושות עליו כסף (פרסום). תאגידי ענק השתלטו על החלום ומסחרו אותו, ובד בבד, ניפו את "אחריות הכלל" כבר בשלב המיונים הראשונים. בעידן הזה אחריות חברתית היא סחורה פגומה שאין לה דורש.
אחריות חברתית – היא לא שחברות ללא מוסר תשלומים, ללא תנאי עובד-מעביד הוגנים, וללא כל תרומה לחברה (ובמקרים רבים אף פגיעה בה) – יסרבו להעסיק "משתמט" מצה"ל.
אחריות חברתית – זה לא שהשלטון יטיף בדמגוגיה זולה לערכיות אך לא יעניק דוגמה אישית.
אחריות חברתית – זה היכולת לספק מצע תרבותי עשיר, לתגמל על הישגים של התמדה ועבודה קשה, לשאוף למצוינות ולא למציצנות, לשים דברים בפרופורציות ולתת אלטרנטיבות אמיתיות לצד בידור קל ולא מחייב.
אם חושבים על זה, הרי כל שופטי כוכב נולד על המנחה והמפיקה האגדית – הם אנשים שעובדים קשה מאד, חרוצים, מסורים למקצועם, לא עשו קיצורי דרך, ולא ממש קיבלו הנחות. כוכב נולד – מהוקצעת וחביבה, ולכשעצמה אינה רעה בכלל, אבל המקום שהיא תופסת לצד העובדה שאין אלטרנטיבות מסביבה – הם גורמי הבעיה.
כוכב נולד אמורה לספק את ההתלהבות שבגילוי, את החד פעמיות, את הנגישות, את ההצלחה הרדיקלית, ותפקידה לסמן לפרט: תרצה – תצליח! אך תפקידה (מאופי טבעה) הוא גם להפקיר את כוכביה.
כחברה, עלינו לספק שני דברים: 1. חלומות זוהרים לא פחות, שערכיהם הם חינוך להתמדה ועבודה קשה, מקצוענות, חוסר בקיצורי דרך, ביקורתיות, לא להתחנף לטעם הרחב, מקוריות. 2. לתמוך בפרט, לשמש לו מצע, לאפשר לו התנסויות גם מעבר ליכולותיו. להבטיח לו שכוכב נולד היא לא סוף דרכו. להעניק לו פרמטרים נוספים שיגנו עליו, לאפשר לו להבין שהאחריות לכישלון ולהצלחה טמונה בו אך היא גם תלויית תרבות וסביבה, ושהוא לא לבד במאבק.
במינון מסוים תופעת כוכב נולד – היא ממתק, במינון גבוה – היא רעל. ואנחנו כבר מזמן באובר דוז (אבל העיקר שהחירשת תעלה לגמר!)
תגובות אחרונות