"בנשימה אחת גם 'בעלי עכבות' וגם 'שיש להם מה להגיד' – קונפליקט פנימי משמעותי, שאלה צריכים להתמודד אתו בחיי היומיום. אולי אפילו סוג של פיצול אישיות. השאלה היא, האם הרשת מפצלת את האישיות, או שמא מאחדת אותה ופותרת את הקונפליקט?"

יקירתי, זו סוגיה טובה! מעניינת! מתפתח בשנים האחרונות שיח חדש שעוסק בפילוסופיה, פסיכולוגיה וכו' של הרשת. יאללה – תהיי פורצת דרך – תכתבי על זה תזה!
נשיקות
שירלי

הי, מי כתב את הפוסט? חסר קרדיט.
בכל אופן, לטעמי אין קונפליקט – זה כמו שאתה חש בטוח ומשוחרר בבית, או בקרבת חברים טובים, ומצד שני, קשה לך ליצור קשר בנסיבות חברתיות אחרות או בהיכרות עם אנשים חדשים, או – שאתה טבעי עם הרבה אנשים אבל כשאתה מתבקש להיות "מסמר" הערב, אוחז אותך פחד קהל…
הווירטואל הוא עוד סביבה, וזה מציאות כמו כל מציאות אחרת בחייך

וזה לא משפיע עלינו? זה לא משנה את ההתנהגות החברתית שלנו ואת הדרך לתקשר?
אני, ואני לא היצור הכי "מעוכב" בעולם, לפעמים מרגישה שהיכולת שלי להבהיר את אשר על ליבי – טובה יותר היום במשפט אחד לקוני במייל. אפילו התקשורת הלא מילולית מצילחה פעמים רבות לעבור לי טוב יותר דרך המייל. אז או שנוצרה שפה חדשה, או שכולנו דו-לשוניים.

אגב היה קרדיט והוא נעלם משום מה!

אין ספק שקיבלנו כלי הרבה יותר נוח, שמאפשר פתיחות רבה וגם אנונימיות גבוהה
אבל אם אני לא טועה – אלו שיש להם הרבה חברים ברשת, ותנועה רבה בבלוג הם גם כאלו במציאות, לעומת אנשים מופנמים יותר שמתקשים להתחבר מחוץ ובתוך הרשת.. זה לא כלי שמשנה אותנו זה כלי שמשכלל אותנו. לא ככה?

בראייה שלי, אדם מתנהל ו"נמדד" ברצף של סיטואציות, כאשר כל סיטואציה מכילה המוני משתנים שמשפיעים על התנהגותו. לאדם עצמו אין קיום ללא אותן סיטואציות. הרשת מספקת, בדיוק כמו ב"מציאות" סיטואציות שונות בהן נדרש אדם להתנהל, משמע: הרשת היא חלק מהמציאות.
ואם לפשט את זה: אנחנו בסה"כ סוג של פונקציה המושפעת ממגוון אדיר של משתנים. אני חושבת שכל סיטואציה בה אנו עומדים היא על תקן של מציאות. יש יחסי גומלין בין האדם למציאות, המציאות היא זו שבונה ומזינה אותנו ולהיפך.
אדם=רצף סיטואציות , מציאות=רצף סיטואציות => אדם=מציאות