אז מה יש בווירטואליות שכל כך קוסם? מעבר למתבקש, יש משהו שמהפנט (במודע או לא) את כל מי שחי ברשת: הידיעה שהדמות שלך, האישיות שיצרת (או חשפת), הפעולות שלך – מתקיימות שם לנצח. יותר מזה, העולם הקיברנטי טומן בחובו הבטחה: לקיים אותך – לנצח!
תוך זמן לא קצר הדמויות הווירטואליות יקבלו טקסטורה אמיתית יותר, הדמות שארכיב תהיה זהה לי, תהיה לה ביוגרפיה, משפחה, חברים. יהיה לה את הטעם שלי והבחירות שלי, תחומי העניין שלי ואופן החשיבה שלי.
ואם היא נראית כמוני, מרגישה כמוני ובעלת אותו טעם ועניין כמוני – האם זו לא אני? ואם זו אני, הרי כשגם אפרוש מהעולם (הפיזי) – עדיין חלק נכבד ממני ימשיך להתקיים במרחב אחר.
איזה מוות מוזר זה יהיה. מוות שאחרים לא ממש יחושו את עוצמתו, לא יתגעגעו, לא ממש יתאבלו. מוות ללא היעדרות חד משמעית וחותכת. אהיה המת הנוכח.
מן הסתם, לאחר ההספד, יבואו לפגוש אותי במגרש הגולף, ירצו לדבר איתי, אולי לדווח לי על מותי בטרם עת, אבל אומר להם שניפגש רק בעוד שעתיים כי עכשיו אני ממש ממהרת לפגישה השבועית עם הפסיכולוג, ובעוד שעה אקפוץ לסידורים ב-SL (מחזירה קסדה לתיקון). אציע שאולי נשב שם לקפה, או בסיטי (דמות אחת עולמות רבים, לא ככה?). בסוד, אגלה לנכדה, שיש כמה מתנות שמחכות להם ממני – חלק בחנות ליד הבית (הפיזי) רק צריך לאסוף אותן (הווירטואלי יקרוס לתוך הקונקרטי, לא ככה?). טוב, זה גם לא ממש יהיה סוד, היא כבר התעדכנה לפני שבוע על התוכניות שלי… (ואין שום סיבה שמוות יעצור את התכניות לעתיד).
אז איזה מוות יהיה לי אם אוכל לדאוג שבכל יום הולדת תגיע מתנה ישר לבית של יקיריי, כולל הקדשה אישית – ממני. ואיזה מן מוות יהיה לי אם הם ממש יאהבו את המתנה, ויוכלו לקפוץ לאגף בית האבות (ב-goldenage life, נניח) רק כדי להגיד תודה…
ואיזה מן מוות זה אם המשפחה, החברים והילדים שיוולדו לי ברשת (חלק יצא לתרבות רעה, חלק יעשה עסקים לא רעים), בכלל לא ידעו שנעלמתי מאחד העולמות, שהרי אני מתקיימת ב-200 אחרים במקביל, אז מה זה עולם אחד פחות (אגב, אני כבר יכולה לדמיין את הקנאה בין נכדיי הפיזיים בנכדי הווירטואליים…).
ובכלל, האם אוכל להפריש סכום כסף בצוואה עבורי? זה בטוח יעבור בחוק. זה הרי מתבקש, ובמחשבה שנייה, עדיף לדאוג לכמה חשבונות בעולמות נסתרים (?tax free).
אני חושבת, שבעתיד המוות לא יהיה טראומטי כ"כ. מתישהו התודעה תתרגם לאלגוריתמים – אם הנשמה יכולה לשכון בגוף חומרי היא תוכל להעתיק את משכנה לגוף ה..הממ..האתרי (?).
במקום הזה גבולות של זמן ומרחב לא יחולו על הנשמה, ומה זה בעצם משנה, היא הרי תמיד היתה נצחית.
אז מה היה הטריגר לפוסט הזה? כן, אני עדיין עם ה-wii, רק שהפעם החלטתי לשים דיסק משחקים חדש – ומה רבה ההפתעה, כשגיליתי שהדמות שלי – מהדיסק הקודם – מלווה אותי גם כאן!
תגובות אחרונות