איכשהו, אני הולכת להבין קצת בסלולר. ישר שידרגתי לסליידר נוקיה! אני מתביישת לומר אבל עד לא מזמן הייתי עם הנייד שקוקה קולה חילקה לפני 9 דורות בערך. אפילו סימוסים בעברית לא היו לי… ופתאום, טראח דור 3 פלאס פלאס, כמו שגור ואוח בקרבונקל מדסקסים.

עברתי כבר 300 אסמסים בחודש (בכל זאת באנגלית קצת התקמצנתי על המילים), אבל אתמול הורדתי את הרינגטון הראשון שלי. נכון, פוסט שכזה היה צריך להיכתב לפני עידנים, וכן, זה בהחלט בושה ושמרני ויו ניים איט – אבל יש מקומות שאני לייט-בלומר – וזה אחד מהם (לצד, ז'אן פול סארטר וחזייה…)

הרינגטון החדש לא נבחר בקפידה אבל גם לא כלאחר יד – ובכל פעם שמצלצלים זה עושה לי הרגשה נעימה. זה מזכיר לי את הפרויקט של כרמל ויסמן (תסלחו לי אבל אין לי כוח ללנקק) שהעלתה את השאלה – מתי היה המפגש הראשון שלך עם האינטרנט. אני לא זוכרת בוודאות את הרגע הזה אבל אני זוכרת רגע קסום אחר: את הפעם הראשונה שכתבתי על מסמך וורד כתובת של אתר ופתאום הכתב נצבע בכחול והפך לקישור. הפליאה, ההתרגשות, איך זה, תמהתי, שהנייר נמלא חיים. איך מישהו יודע שהקשתי את הwww ופתח לי צוהר לרשת.

נשגב, נפלא מבינתי.

אז הרינגטון אינו כמובן על המשקל הזה, אבל אני בטח אזכור את זה, בדיוק כמו שאני זוכרת את הפעם הראשונה (בגיל ההתבגרות המנוכר) שקניתי לחדרי פוסטר (פינק פלויד), ואת התחושה שהיתה לי בכל פעם שנכנסתי לחדר. ממש הרגשתי שם בבית!

קטגוריות: סלולאר, פרסום ו שיווק