הפרסונליזיציה בעידן ה web 2.0 הפכה להיות יותר קסטומיזציה כלומר, הגולש מגדיר את התכנים המועדפים עליו וצורך אותם בפידרים שונים ( אני משתמש ב netvibes - bloglines )
היומרות הטכנולוגיות של הפרסונליזציה לא נעלמו – תפקיד הפרסונליזציה הוא לנבא את הצעד הבא של הגולש, דרך התאמת תכנים/מבצעים או הנעה לפעולה. לפני מספר שנים התבססו מערכות הפרסונליזציה על הנחת יסוד שהגולשים הם פאסיביים ומיליארדי דולרים נשפכו על פיתוח אלגוריתמים ורשתות מעקב והפצה של תכנים. התוצאות לא הצדיקו את המאמץ וכך נקברו להם סיסמאות העבר: "המסר הנכון, לאדם הנכון, ברגע הנכון".
אבל בכל זאת הווב 2 נתן אופק למפתחי הפרסונאליזציה – הקונספט שעמד על הפרק היה: תיוג. וכשמתייגים לפרטים מקבלים תוצאות יפות ב Pandora וכשהגולשים מתייגים מקבלים תוצאות יפות ב flikcr , de.icio.us digg spotback ועוד – אתרים אלו מציפים מידע חדש לגולש ומדרגים גם את הפופולאריות של המידע, כך שהפרסונאליזציה הפכה להיות גם כלי לגילוי תכנים חדשים במעמקי הרשת.
מה היא פרסונאליזציה אם לא רלוונטיות – רלוונטיות כמכנה משותף לסטאטוס, לדמוגרפיה ולקונטקסט.
אני עכשיו מתעניין ברטרו ומחר בעתידנות – האם ניתן להסיק מסקנה גורפת וקבועה לגבי ? היום אני צורך תכנים עבור ילדי ומחר עבור אשתי – אני ילד ? גבר/אישה ? גם אם אני גולש מזוהה עם טופס פרטים עשיר – האם ניתן לייצר עבורי מסקנה או לתייג אותי ?
אז בכל זאת, מה עושים כדי לשפר רלוונטיות ?: בונים לגולש פרופיל דינאמי – פרופיל הנכון לזמן קצוב ועם יכולת להתעדכן ולהשתנות. הגולש "נשפט" על סמך התנהגותו / השימוש בתקשורת, על מה הקליק, ומה תחום העניין שלו כרגע. זה נכון למערכות סגורות כמו אתרים או רשת אתרים, אפליקציות, ודואר אלקטרוני הנתונות לתיוג, מעקב והתאמת תכנים דינאמית.
כל אלה שעדיין מנסים להכיר את לקוחותיהם דרך כרייה בבסיס הנתונים – אתם איטיים – המידע משתנה במהירות ואין לכם את שכבת העומק הנוספת להכרת הצרכים המשתנים של לקוחותיכם.
השילוב של כל האמצעים יכול להיות אפקטיבי עבור המשווקים ורלוונטי עבור הגולשים. רלוונטיות התורמת למותג דרך העשרת תחומי העניין האישיים, הגברת המעורבות וההפצה מפה לאוזן.
בפוסט הבא נרחיב על שיטות להמלצה על מוצרים או שירותים בהתאמה אישית כמו באמזון או כמו של סטארט אפ ישראלי Sophia solutions ורשתות חברתיות היודעות לנפות את המוץ ולהציף תכנים איכותיים לחברים או לקהילה – peer 2 peer
אז מה אתה אומר שלא צריך דאטה מייניג, קמפיין מנג'ר ואנליסטים שיווקיים כדי להתאים את התקשורת הבאה?
צריך להפסיק לתייג אנשים ולנסות לשייך אותם לקבוצות.
זה אולי מספק עבודה לאנשים שאוהבים אקסלים אבל זה לא רלוונטי לגולשים.
כל גולש הוא פרופיל בפני עצמו וצריך לזכור שהפרופיל הזה נתון תחת שינויים מתמידים.
כדי להיות רלוונטים- חייבים לזרום עם הגולש, להקשיב לו, להיות עם יד על הדופק ולדעת לתת את המענה. סגמנטציה, אחרי הכל, זו שיטה שמבוססת על הכללות.
מעניין מאוד. והלינקים של bloglines ו pandora לא תקינים.
קודם כל, נסו לוותר על תגיות באנגלית, הן מבלבלות לחלוטין את שורת הנושאים\תגובות שבתחתית הפוסט.
ולענייננו – אני מאמין גדול ביכולת להגיע לפרסונליזציה ובעיקר מאמין שהנסיונות בתחום עד היום הם מאוד חלקיים. פרסונליזציה אמיתית דורשת אלגוריתמים חכמים ויכולת למידה, מערכות ההמלצות הקיימות הולכות, למראית עין לפחות, על מנגנונים פשוטים הרבה יותר. יתר על כן, המערכות האלה דורשות הרבה יותר מידי מעורבות אקטיבית של הגולש, מה שמשאיר את רובן חשופות למתקפות חכמות של יחצ"נים ובעלי אינטרסים שדי להם לבקש מכמה עשרות חברים\עובדים (או לחילופין מאדם אחד עם כמה עשרות זהויות) להמליץ ל-digg כדי ליצור כדור שלג. הבעיה היא שרוב החיפוש אחר פתרונות חדשים מתבצע מתחת לפנס עם חיקויי digg או אגרגטורים מבוססי טעם אישי.
ראו גם את שני הפוסטים שלי בנושא דומה מאוד.
שחר- אני מאמין שהפתרון נמצא בחיבור הפונקציונליות של רשתות חברתיות למנגנוני הפרסונליזציה החכמים
כלומר- אם אני מכיר אותך ואתה אותי ושנינו מוגדרים כ PEERS – קל יותר למנגנונים להסיק מסקנות, זה כמו שהסתכלת עד עכשיו בדו מימד ועכשיו אתה בוחן את המידע בתלת מימד
או בוא נשתמש במושג שגור יותר: תגיד לי מי החברים שלך ואגיד לך מי אתה
אודי, באופן כללי וגס אני מסכים איתך, ומאמין שכל ההייפ של הרשתות החברתיות עד היום לא הצליח לממש את הפונקציה הבסיסית הזו שאמורה להיות הבסיס של רשת חברתית. קצת מעבר לזה, אני מאמין שרוב הפתרונות היום עדיין מנסים להימנע, מכל מיני סיבות, מהתמודדות אמיתית עם הבעיה. אני למשל נוטה להאמין שכלים מתמטיים חזקים מספיק יכולים לנבא את הסיכוי שלי לאהוב תוכן. יש כמה דוגמאות למערכות שעושות צעדים בכיוון הזה בניתוח של פוטנציאל הלהיטות של שירים ושל סרטים (ראה כתבה מאלפת של מלקולם גלדוול בניו יורקר), אבל באופן כללי נדמה לי שיותר מידי משקל ניתן לאינטרקציות P2P ופחות מידי מאמץ נעשה להתמודד עם הבעיות הקשות והמרתקות יותר.
שחר-קראתי ואהבתי
אל תשכח שלא לכל בעיה שהוא מציג יש פתרון ( החיים מורכבים יותר )
לדוגמה- בספרו הלפני אחרון- the tipping point
הוא פקשש עם התאוריה – זה לא עובד כך בחיים הפיזיים
הייתי שמח אם נכנס לעומקם של דברים ונשתף בדיון גם את החברה של דקס וגם את שחר ממקושרים
מה דעתך ?
אודי: גלדוול הוא מיני-אובססיה שלי ועוד יזכה לפוסט אחד או שניים אצלי. אני מעריץ מושבע של הכתיבה המגזינית שלו. אני לא מכיר אף כותב אחר ברמה שלו (מה שקנה אותי סופית הוא כתבת הקטשופ הבאמת מופלאה שלו), אבל גם אני התאכזבתי קשות מהניסיון לארוז הכל ביחד ולהגיע לתאוריה קוהרנטית ב-the tipping point. את blink טרם קראתי.
בנוגע להמשך דיון, אני אשמח להשתתף בדיון כזה, גם כאן בתגובות וגם במסגרת אחרת. אתה יכול כמובן ליצור קשר באימייל.
זה רק כלי עזר..