ספר המותגים הפך בן לילה לתנ"ך של כל חברה וכולם מיהרו לאמץ את אותם הערכים. השונות והבידול נעלמו, החל הקרב על תשומת לבו של הלקוח.
היתרון היחסי על פי מדד אילן שילוח 
היה כוח הכסף
שפכו מדיה יותר מכל חברה אחרת – ותצרבו חזק יותר בתודעת הציבור. אבל, הרגלי צריכת המדיה שלנו השתנו ואתם צפיות הצרכן. לכן, אלו שקיימו את מצוות המותג מבלי להבין אותן, הכתירו את המותג כדת חדשה. אבל כדרך דתות – גם משבר האמונה שלה לא איחר לבוא, והמציאות חשפה אותם כעובדי אלילים. אלה שהסתירו או עמעמו את המותג – גרמו לחוסר שקיפות, והפכו להיות כמו כת אזוטרית, ואילו אלו שהבינו שצריך לספר את הסיפור האותנטי – ולהדביק למוצרים את ה DNA של החברה – הרוויחו בעשייה וביושר את התדמית הרצויה.
עמוד השדרה המותגי הוא לא מניפולציה, הוא לא בנוי מסיסמאות וערכים משמימים הוא האישיות של החברה ושל האנשים שעומדים מאחוריה
העידן הבלתי אמצעי כבר פה – הציבור יודע להשיג את המידע ויודע לזהות חוסר אמינות. כל אחד רוצה להיות מזוהה ומשויך, כל אחד מחפש קבוצת התייחסות שמרגישים בה נוח, ולכן המותג צריך פרשנויות שונות, הוא צריך להיות רלוונטי לחיינו, הוא יכול להעשיר את חיינו, ולהימצא כמעט בכל נקודת מפגש עם הלקוח- הישות הוירטואלית שלו, חזקה כמו הדבר האמיתי
תפיצו את הישות הוירטואלית שלו כמו שאתם מפיצים את המוצרים/שירותים הפיזיים. קרבו את המותג ללקוח שלכם – הוא רוצה אתכם בלי הבולשיט.
התקשורת הבלתי אמצעית היא לא אסטרטגיה – היא הדבר האמיתי
קפיש ?
לכתוב תגובה