יש אומרים כי התורה לא היתה יכולה להיגלות לנו אלא במדבר, בשטח הפקר. ונשאלת השאלה, מדוע בעצם? בתיאור החוויה ממעמד מתן תורה ניתן למצוא את המפתח לתשובה: "והם רואים את הקולות" (וחז"ל: "שעל כל דבור ודבור פרחה נשמתן"). מעמד הר סיני, אם כך, הוא כאירוע פורץ מסגרות שבו זמן ומרחב קרסו, וה"יש" נחשף ל"אין". רק במקום פרוץ כמו מדבר, מקום חסר סדר וחוק, מקום נורא ואיום יכולה הקדושה לצוץ. רק מקום שהוא חסר מסגרות יכול להכיל את האינסוף. ומה קורה ברגע שהאינסופי נחשף בסופי? מוענקת מערכת חוקים.
לראשונה, לא רק גאון אחד (משה, ישו, מוחמד, גוטהמא) עֵד לכך, אלא קהילה שלמה נחשפת ושותפה לעוצמת החוויה המאחדת אותה לעם. וכך בעצם מתחילה המהפכה הראשונה בהתהוות תרבות המערב.
ולמה אנו מטריחים עד מתן תורה בבלוג שעוסק בעכשווי, במיידי ובאולטרה-טכנולוגי? כי מהפכה היא מהפכה, ואנו עומדים על סיפה של אחת כזו.
אם נמשיל זאת, מרחבי המדבר כמרחבי האינטרנט: חוקי טבע שולטים (open code), שיירות מסחר עוברות (Amazon; eBay), נאות מדבר לרוב (blogs; games; porn;), סופות חול וקוצי מדבר (cookies; viruses), ערים מבוצרות (firewall), ועוד דימויים כאוות נפשכם… (ובזמן שאתם קוראים שורה המדבר כבר שילש את שטחו ונפחו). כאמור, שטח פרוץ, עצום, חסר גבולות ובלתי נתפס – בדיוק המקום בו נוצרת קהילה.
אם עד עכשיו נהנינו מהמקום שסיפק יותר מכל אנונימיות, כמות ידע בלתי נתפסת ושיתוף – כעת אנו הולכים לקראת קובץ חוקים, התבדלות, התכנסות. כמות ידע עצומה אינה מועילה לנו, אנו מבקשים את השער, את המחסום שיסנן עבורנו את הכמות. גם האנונימיות כבר פחות עקרונית לנו – אנו מבקשים קהילה, אנשים השותפים לנו באותה החוויה.
ככה זה, אחרי כל התפשטות מגיעה התכנסות. לכן,
מי שמבין זאת - דואג ליצור חסמים,
מי שמפנים זאת – מקבץ סביבו אנשים,
ומי שחש בזה - יספק לנו את הנסים.
אמן.
תגובות אחרונות